כמיהה לעדן

סיפור העלילה קצת נדוש ומתקבץ סביב שלוש נערות חרדיות, שבורחות משלשלאות וכבלי העדה החרדית בהפרש של כמאה שנה. שלוש נשים וכל אחת בדרכה מבקשות להציץ, לטעום, לחשוב ולחיות את חייה כרצונן.
אז מי יש לנו בסיפור הזה?
הגיבורות של המאה הנוכחית: רבקה (אחיינית של רוז) רוז (אחות של פרל –אימא של רבקה ודודה של רבקה)
הגיבורה של המאה הקודמת: שרה (סבתא רבתא של רבקה)
לכל המשולש הזה אני קוראת: "ה נ מ ל ט ו ת ".
בנוסף לכל המשולש הנוכחי מצטרפת חנה (הבת של רוז). חנה נולדת לתוך העולם החילוני ולא הכירה עולם אחר .
הגיבורות הנועזות הללו שייכות לתקופות היסטוריות שונות, למשפחה אחת וכל אחת בדרכה שלה מגלות את העולם החילוני. הספר מחולק לפרקים של "אז" ו"עכשיו" ונע קדימה ואחורה בין שתי התקופות הללו בהקבלה. (מזכיר ספרים רבים שנכתבו בשיטה זו).
רבקה מגיעה לעולם החילוני בדיוק כמו שרה ורוז. היא מגיעה מחברה חרדית ששקועה בעומק המסורת, הדת ונאלצת להתמודד עם הקשיים והתובענות של המגזר החילוני- מודרני. (שם הפרק: אני לא לבד באי הזה…לא לחינם הוא נקרא כך…).
התחלת העלילה עם רבקה (הבת של פרל והרב זבולון) שמסרבת לשידוך ומבקשת דחייה בשנה, עד שימלאו לה שבע עשרה (שנה אחת אחרי כל הבנות). היא אף מתעקשת ללבוש בגדים אחרים מהבגדים המוסכמים על העדה החרדית, מסרבת לשידוך וכד.
ביום מימי ניקיונות הפסח רבקה מגלה מכתב מ-18.1.1971 שמוען לאמא של רבקה ומתחיל ב: "פרל אחותי היקרה"… ופה נפתח סדק לעולם הסגור שהעלימו והסתירו ממנה ומכניס את הקורא ל"סוד שהוסתר".
כשהוריה של רבקה מאלצים אותה להינשא עם חתן ש"שודך לה", היא מנצלת את הזדמנות ובהשפעת המכתב בורחת לבת דודתה חנה , למרות שלא הייתה בקשר איתה מעולם. בביתה של חנה- רבקה נפגשת לראשונה עם העולם החילוני בכל צבעיו, שכן היא נוחתת בביתה של חנה בעיצומה של מסיבה רועשת על כל צבעיה.
רוז שומעת מחנה שרבקה נחתה בביתה ובהתחלה מסתייגת, שמא עזרתה לרבקה תיראה ערוץ נקמה על כך שהיא ננטשה על ידי העדה החרדית. רוז פוקדת על עצמה להיות עצמה לא להרגיש כך ואכן בהמשך רוז מתרככת ופותחת את ביתה בפני רבקה אחיניתה .
לרבקה לא קל בעולם החילוני, היא בורחת מ"משטרת הצניעות", פוגשת עלם צעיר שמנצל את תמימותה, נכנסת להריון, חוזרת לדודתה ושוב בורחת….
במקביל לסיפור של חנה , שרה-הסבתא רבתא עברה את מסלול חיים דומה , אך בהפרש של כמאה שנה קודם לכן. (תקופת ההשכלה באירופה). שרה עברה מליטא לארץ הקודש כדי להתיר את נישואיה ולבקש את חרותה ואף הייתה אם חד-הורית. (במאה הקודמת אם חד הורית? אוי ואבוי… זה לא מקובל).
המילים חרות הפרט לא קיימות בעדה החרדית. האישה הינה "ראש קטן" כולם חושבים בשבילה ותפקידה מסתכם בגידול ילדים ולספק את צרכי האיש ש"חובר לה".
עמוד 196: "חרות היא זכות מולדת. אבל חרות היא גם אחריות גדולה. … מי יודע טוב ממנה שנערות בעולמה של רבקה לא מקבלות שום כלים שיעזרו להן ליטול בידיהן את חירותן ולהשתמש בה באחריות?"
החברה החרדית נושמת וחיה לפי כללים ברורים ציטוט מעמוד עמוד 264: "לפעמים כללים הם המשענת היחידה של האדם וכשמפסיקים להיאחז בהם טובעים".
מילה טובה על הכריכה של הספר: מאוד אהבתי את הכריכה המושקעת והצילומים של "אז-שחור לבן", "היום-צבעוני וצעיר". בחירה מצוינת!
לסיכום: הספר קריא, מרתק במידת מה, מרגש ומהווה הצצה לקהילה החרדית ובמיוחד לצד הנשי מהמאה ה-19 ועד לימינו. אקנח בכך שזהו ספר על נשים שנמצאות מאחורי הסורגים, הכלא, המסורת והמנהגים של העדה החרדית ועל אף הקשיים מצליחות בדרכן ועל אף לממש את המשפט: "יש לי זכות לחיות את חיי . לכל אחד יש זכות כזאת".
גם אם הרעיון המרכזי כל כך נדוש, מחמת השפה הקולחת, והמשפטים באידיש עסיסית, אני ממליצה להכניס אותו לרשימת הקריאה.
לי יניני