´דוקי,´ אומר הקול. ´דוקי, את שומעת אותי?´
לא יכולה לענות.
´דוקי, תחזרי´, הוא עוצר אותי מלהחליק מטה, מנסה למשוך אותי מהתהום. טעם של אלומיניום ממלא את פי. אני רוצה שיניחו לי להישאב לאי-שם אבל הקול לא מרפה, עוטף אותי כמו גל קטיפה. הקול הזה.
יד מלטפת את מצחי, ריח נעים ומוכר מסתחרר סביבי. הריח הזה.
אני פוקחת את עיני והחדר פורץ בסחרור מטורף. קר לי. קר מאוד. מתאמצת לפענח את התמונה ששולחות העיניים שלי למוח. מולי רואה עיניים. ירוקות כמו עלי גפן בהירים. העיניים האלה.
מי הוא בעל הקול המכשף המעיר בדקלה זיכרונות ישנים, מתוקים וכואבים, מה הקשר שלו אל ג´ואנה היפהפייה, מדוע מסרבים הוריו העשירים לספר לדקלה מה עלה בגורלו ומה הוא הסוד האפל שהם מסתירים?
בצל של מלאך, רומן המתח החדש של אדיבה גפן, שוב חוברת דקלה אל סמי ג., החוקרת הפרטית הצינית והמופלאה, ובעזרתה מנסה להעלות באוב את אהוב נעוריה יפה התואר- נער הזהב שהעולם היה מונח על כף ידו – ששבר את לבה ונעלם. בדרך לפתרון התעלומה היא כובשת את לבו של פקד בנדר וגם את לב הקוראים.
- שם: צל של מלאך
- מחבר: אדיבה גפן
- תחום: סיפורת
- תת תחום: מתח ופעולה
- מקט: ORB-1806
משתמש אנונימי (לא מזוהה) (בעלים מאומתים) –
הספר מתחיל בביקור בזק על ידי גיבורת הספר – דקלה שישקוביץ בבית חוסים: " בית היונה " בעכו.
גיבורת הספר שלנו נתקפת בחולשה עם התעלפות בצידה. כשחושיה שבים אליה היא שומעת:
"דוקי תחזירי….." קול מוכר מעברה… מי עומד מאחורי הקול המוכר הזה? מי בעברה כבר קרא לה דוקי?
בעקשנות רבה דקלה מחליטה לנבור בזיכרונותיה ונזכרת באליל נעוריה. החלטה מהירה משיבה את דקלה לביקור חוזר בעכו כדי לפגוש את אליל נעוריה ולגלות מדוע הוא המכונה "אנגל" מתחמק/מסתתר ממנה…
בתחבולותיה הבלשיים מצליחה דקלה בהעדרו של זה, לחדור לחדרו, לפשפש במגירות שולחנו במעון החוסים… ומי שהחטיאה את מטרת ביקורת בעכו שב לביתה מאוכזבת…..
שיחת טלפון לבית הוריו מעלה שאלות: מי הרים את הטלפון והקשיב לשיחה של דקלה ואביו של אליל נעוריה? האם זה באמת אביו של "ייעוד/אנגל"? האם באמת זה ייעוד שבשנות התבגרותה שעבר בזרועותיו במקשת אבטיחים של יעקובוביץ’?
המתח עולה מדרגה כאשר בעמוד 70…
"לא טעות, לא הזיות של מוח מבולבל זה היה הנער שאבד לי פעם. ייעוד".
הספר מלווה בלא מעט משפטים מצחיקים, שנונים וחריפים:
"מסקרה להרמת מפלס העצב".
"אתה ניראה כמו שק קולרבי".
"איחרת, יבחוש בן ג'רפה".
"אישה הנראית כמו ענב שנשאר להתייבש בשמש" .
כמו בכל ספר מתח יש רצח ואחריו עוד רצח של אדם שאולי יודע משהו …
הנה כבר הגענו ל"פתרון התעלומה"…. אבל שה"פתרון" כבר על סף הדלת… אותו "פתרון" עובר לעולם המתים… ואז שוב האדרנלין עולה אצל הקורא ומתחיל מסע חיפושים לחלון הזדמנות נוסף לפתרון התעלומה.
אדיבה גפן מובילה את קהל הקוראים לפיתרון התעלומה אט אט. דומה הדבר לציור: עוד צבע, עוד גוון עוד קו וכך הלאה עד שהציוד ברור…
כשהציוד ברור לנו – אנחנו מקבלים את התשובות לשאלות:
למה? מדוע? מתי?איך? מי?
סגנון הספר הנוכחי דומה לספרים הקודמים שאדיבה גפן כתבה ואהבתי גם אותם.
זהו ספר קליל, מרתק, מלווה בהרבה משפטים מושחזים שמעלים חיוך.
נהניתי מהספר ובהחלט ממליצה לכל הקוראים ספרות מתח לא לדלג עליו.
לי יניני