הרדיד האנדלוסי

הרדיד האנדלוסי ( נובלה וסיפורים)- אלזה מורנטה אלזה מורנטה
המלכה האגדית של הספרות האיטלקית קנתה לה תהילת – עולם
בארבעה רומאנים – כזב וכישוף (1948) האי של ארתורו (1957)
אלה תולדות (1974) וארצלי (1982). אבל בשנות העשרים לחייה
כתבה מורנטה סיפורים ; והיו שנים שפירסמה סיפור כמעט מדי
שבוע. בספר זה שאת המבחר שבו בחרה מורנטה עצמה מכונסים
סיפורים שנכתבו ברובם בשנים 1941 – 1935 לפני שהחלה לכתוב את
הרומאנים שלה. רק שניים מהם כתבה מורנטה אחרי הרומאן כזב
וכישוף (הנובלה הרדיד האנדלוסי והסיפור דונה אמליה – מעין
מאדאם בובארי מרנין – לב בקומיות שלו ובתמציותו ואפילו בלי
להזדקק לבגידה בבעל). לפיכך גדולה ההפתעה שמזמן הספר. מי
שמצפה לפגוש בו סופרת מתחילה שעדיין מכווננת את כליה יגלה עד
מהרה שלפניו סופרת בשלה; משפט ועוד משפט פסקה ועוד פסקה
עולים כאן על גדותיהם בכישרון הכתיבה של המחברת בחן של
ההסתכלויות בתעוזה ובהומור של הדימויים בכוח של הדמיון
הממריא. אחרי התחלה מבטיחה בסיפור על נערה יהודייה השייך
לפרהיסטוריה של מורנטה (גנב האורות 1935) ואחרי גישוש קפקאי
יוצא – דופן (האיש במשקפיים) כבר כותבת מורנטה במלוא כוחה
שאנו מכירים מן הרומאנים. סיפורים כמו רחוב המלאך הסבתא
אנדורו ואספוזיטו ודונה אמליה יוכלו לפאר כל אנתולוגיה של
סיפורי מופת. מורנטה היא סופרת מחוננת לא רק בארבע
הסימפוניות רחבות – הנשימה שלה אלא גם במוסיקה הקאמרית שלה.
כולנו מגלמים סיפורים במהלך חיינו ומבינים את חיינו במונחי
הסיפור שאנחנו מגלמים ; וכולנו גם מבינים אחרים במונחי
הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו עליהם. כולנו אף משמשים כדמויות
– משנה בסיפוריהם של אחרים. זה המחוז שבו חי ומתנועע כל
הקובץ הזה. שוב ושוב תופסים בו מקום מרכזי סיפוריהן של
דמויות הזיות פנטזיות בדיות אשליות התחזויות חלומות
תיאטרונים מעשי – תרמית… אבל הדבר שמעניין את מורנטה בראש
– ובראשונה הוא המגע הדרמטי שבין סיפורים. דמויותיה הן
דמויות סופחות – סיפורים ; הן נכנסות בלב – ונפש לסיפורו של
מישהו אחר – לעתים זר – ולא רק מפנימות אותו אלא המפגש עם
סיפורו הופך בשבילו גורלי ולפעמים הרה – אסון. סיפורו של
האחר משנה כליל את משמעותו מועצם ומתגלגל לסיפור אישי. לא
פעם זזה דמות צדדית למרכז דווקא בסוף הטקסט כי בדיוק שם
מתרחשת אצלה במפתיע התמורה הפנימית הפטאלית כשהיא מאמצת
לעצמה את הסיפור הזר. מ.פ.