האמן ומרגריטה

כשיצא לאור לראשונה בשנת 1967 הפך האמן ומרגריטה מיד לסנסציה ספרותית.

יותר מרבע מאה לאחר מות המחבר – פתאום, בהפתעה, מתפרסמת סאטירה כה מלאת אנרגיה, הומור, אומץ פוליטי, יופי רב, כתובה כולה במהלך שנות השיא של הטרור הסטליניסטי של שנות השלושים.

הספר תורגם בחיפזון ליותר מעשרים שפות (וגם לעברית, בשם השטן במוסקבה).

אלא שהיתה זו גירסה מצונזרת מאוד של הרומן, ובה השמטות לרוב.

עם נפילת האימפריה הסובייטית, יצא לאור במוסקבה הנוסח המלא, והוא אכן לא רק ספר יותר שלם אלא גם יותר חריף, ויותר פיוטי.

הפולחן המתנהל זה שנים בין קוראי בולגקוב בשפות הרבות קיבל תנופה חדשה, ונראה כי אין עוררין כיום על כך שהאמן ומרגריטה הוא הספר הנקרא והמצוטט ביותר שנוצר בשפה הרוסית לאורך כל העידן הסובייטי.

האמן ומרגריטה – אחד הרומנים המדהימים שנכתבו אי פעם – היה גם בישראל לספר פולחן.

אין ספק שהמהדורה החדשה, בתרגומו של פטר קריקסנוב (מתרגם החטא ועונשו, "פרוזה", 1995) תחזיר אליו את קוראיו הנלהבים משנות השישים ותצרף למעגל הקוראים את אלה שלא טעמו את טעמו הישן.

פטר קריקסנוב הוסיף למהדורה החדשה אחרית דבר והערות, שבהן מידע רב המעשיר את ההבנה ההיסטורית והתרבותית של הרומן, הן על חלקיו הרוסיים – עלילות כנופייתו של השטן במוסקבה בסוף האלף השני, והן על חלקיו הירושלמיים – הסיפור המוזר על משפטו של ישו בתחילת האלף הראשון לספירה.