נוכחות

לאורך כל חייו כתב ארתור מילר — מן המחזאים הבולטים של המאה
העשרים — גם פרוזה מוערכת. בנוכחות אוסף סיפוריו האחרונים
אשר ראה אור לאחר מותו מקובצות שש יצירות של אמן בשיא בשלותו
ובהן הוא מפגין יכולת התבוננות עמוקה אנושיות אמפתיה ותהומות
של געגועים. בין שלל הדמויות בספר זה: נער בן שלוש־עשרה
שחייו משתנים כאשר הוא לוקח לביתו גור כלבים ועובר חניכה
מינית אצל האישה שנתנה לו את הכלב; מנהל יהודי של הֶרכב סטפס
אמריקאי בברלין המוצא את עצמו מוזמן רגע לפני מלחמת העולם
השנייה להופיע בפני היטלר בכבודו ובעצמו; סופר מזדקן הסובל
ממחסום יצירתי שוכר דוגמנית בתקווה לשוב לחיוניות החושנית של
כישרון נעוריו דרך כתיבת יצירה ישירות על עור גופה; ואיש זקן
הרואה זוג מתעלס על החוף ומוצף בגל של זיכרונות. רגישותו של
מילר מתגלה בעוצמה לכל אורך הקובץ. בוסטון גלוב הֶבלח של אמן
הנושק לעשור התשיעי לחייו ועדיין שקוע כולו בצד המשונה
והבסיסי ביותר של הקיום האנושי — דרכי הפעולה של התשוקה
ויישומיה. לוס אנגלס טיימס ארתור מילר (2005-1915) היה
מגדולי המחזאים של התיאטרון האמריקאי. ב־1947 כתב את המחזה
כולם היו בני שסלל את דרכו להצלחה. ב־1949 זכה בפרס פוליצר
על מחזהו הנודע מותו של סוכן וב־2001 זכה בעיטור קרן הספר
הלאומית בעבור תרומה נכבדת לספרות האמריקאית. (כווץ) יצא
לאור עי הוצאת מחברות לספרות בשנת 2009 ארתור מילר ואני חיים
בדיסוננס מוחלט. ראשית יש את העניין הזה עליו כבר רמזתי מספר
פעמים (יותר מרמזתי למעשה) דעתי ביחס לדברים שמכריחים אותך
לבצע – ומה לעשות שמילר תמיד היה שם ? בספרות חוייבנו לקרוא
ללמוד ולשנן את מותו של סוכן; לקראת בגרות ה-Oral באנגלית
הפילו עלינו את כולם היו בניי… איזו אהדה לקריאה בכלל
ולכותב הספציפי בפרט אמורה הייתה לצמוח מכל זה ?! אפילו בצהל
הבינו שחיילים יבצעו מלאכת ..