כפור

כפור מאת שמעון אדף. בעוד חמש מאות שנה בתל אביב שהיא אולי
העתק של תל אביב של ימינו מתגלים בכמה תלמידי ישיבה סימנים
המעידים על כך שהם עוברים שינויים גופניים מסתוריים. לזירת
האירוע מובהל יחזקאל בן גרים גאון בתורה ובמדע ועליו מוטלת
המשימה לאבחן את המחלה המוזרה ולמצוא לה מזור. בחיפושיו אחר
תרופה נוסע יחזקאל למחוזות הגויים ובשובו לתל אביב העתידית
מגיעה אחריו צעירה גויה הנצמדת אליו כצל. בינתיים נשמעת בעיר
שירתו של משורר עלום המוגדר מיד כמורד שכן אמנות השיר אסורה
למי שלא עבר סמיכה לפייטנות. חקירת זהותו של המשורר ובואה של
הגויה לתל אביב מערערות את הסדרים בעיר וחורצות את גורלן של
דמויות רבות בסיפור הזה שאותו מביים כסרט הגיבור הנסתר של
הרומן דורון אפללו משורר צעיר היושב בבית הוריו במבוא ים
שהיא אולי העתק של שדרות של ימינו ומתאבל. הסיפור הבלשי
הפנטסטי ששמעון אדף רוקם לנו בכפור הוא משל אמנותי עתיר
דמיון ומחשבה המפגיש אותנו עם סוגיות קיומיות מוסריות
שהספרות הישראלית נמנעת מהן. דמויותיו של אדף נקרעות בין
חוקי הפיזיקה והביולוגיה לבין הזעקה למשמעות ובין הנאמנות
למסורת השבטית לבין הכורח ליצור אמנות אמת שאינה סובלת
גבולות וסייגים. בכפור משכלל אדף מגמה שראשיתה ביצירותיו
הקודמות. בשירתו ובסיפורת שלו – המגיעה כאן לשיא צלילותה –
הוא מחבר אותנו לספרות העברית המודרנית בשלב הפריצה הגדולה
שלה ליצירותיהם הדגולות של פיארברג ברדיצ´בסקי וברנר מנקודת
הראות של תלוש פוסט־פוסט־מודרני החי את חייו רגל פה רגל שם
בשתי תקופות: בתחילת המאה העשרים ואחת ובתחילת המאה העשרים
ושש.