טיפות שהן ים

שתי דמויות אם ובת רוכנות אחת על האחרת. מימיה לא ראתה הבת
את אמה בהלך רוח קודר כזה ההולך ועובר גבולות מותרים. היא
מחבקת את אמה ומספרת לה סיפור. אחד מני רבים להרחיק את
יגונה. האם ניצולת שואה נלחמת ביצר המוות המקנן בה שקועה
ביגונה כמו שואפת למנוחה. האם תסכים גם בערב הזה לנדוד בין
סיפורה שלה לבין סיפוריה של הבת. שיאו של הרומן באותו הערב
הגורלי שבו מתחוור לבת כי כל מה שתספר כל מה שתכתוב כל מה
שתחוש יהפוך לשאיפה למצוא מקום בחייה של האם בקרבה ברצון
לשמר את פניה שלא ישכחו את עצמן ואת הווייתן.טיפות שהן ים
הוא רומן מסע פנימי בצל שתיקה ודיכאון. יש בו פרקי התבוננות
נוקבים על יחסי אם ובתמנגד באמצעות סיפורי הבת מתבהרת סאטירה
נוקבת על החברה הישראלית השואבת את תכניה מתוך ההוויה
העכשווית כפי שאנו מכירים אותה ביחסים הפנימיים השוררים
בתקשורת ובפוליטיקה. הרומן כתוב מצד אחד ברוח ססגונית ונוקבת
הנעה בין דמיון למציאות ומן הצד האחר יש בו הומור כאב
אירוניה ורכילות מקומית. בסיפורים האלהרשימות מלאות קסם יש
תמונות מעולם ילדותה בחצר מושבהולך ומסתגר שקם על בתי מושבה
טמפלרית בעמק יזרעאל.