החורף העוטה אותנו

החורף העוטה אותנו מאת שולמית שחר. מאיזה גיל נחשבו אנשים
לזקנים בחברת ימי הביניים? מה היתה תדמיתו של האדם הזקן
ואיזה מקום הוקצה לו בסדר הדברים הסימבולי של התרבות? איזה
מקום תפסו האנשים הזקנים במערכת הפוליטית ובמסגרות החברתיות
והכלכליות? אילו ציפיות באשר להלך הנפש ואילו ציפיות
התנהגותיות מן האדם הזקן? מי אמור היה לדאוג על פי הנורמה
השלטת לאנשים הזקנים בשכבות החברתיות השונות? ומי אכן דאג?
בהסתמך על מגוון רחב של מקורות מערב אירופיים דנה המחברת
בבעיות אלה מגלה עמדות ומציאות מורכבת ומפריכה דעות מקובלות
הן באשר לתדמיתם והן באשר למעמדם ומצבם הריאלי של האנשים
הזקנים בחברה המערבית בעבר. הכרת יחסה של חברה כלפי הזקנים
שבקירבה מרחיבה ומעמיקה את הבנת אופיה. הכרת עמדותיה ויחסה
של חברת ימי הביניים עשויה לתרום הן להארת הייחוד ההסטורי
שלה והן להבהרתה של בעיית הרציפות והשינוי בתרבות המערבית
מזווית ראייה נוספת. בעקיפין עשויה אולי הכרה זו לתרום אף
להבחנה בין האוניברסלי והבלתי משתנה בזיקנה וביחסים בין
הדורות שהינם חלק מן המצב האנושי לבין מה שהינו תלוי-תרבות
ועל כן ניתן לשינוי. שולמית שחר היא פרופסור להיסטוריה
באוניברסיטת תל-אביב. היא פרסמה מחקרים בתחום התורה המדינית
בימי הביניים תנועות המינות קבוצות שוליים ותולדות הנשים
בימי הביניים. ספריה: המעמד הרביעי – האשה בימי הביניים
וילדות בימי הביניים ראו אור בהוצאת דביר ותורגמו למספר
שפות.