דמיין שאתה חי

ברומן החניכה המשובח הזה, המלא עד גדותיו בקטעי מציאות ישראלית ששולבו זה בזה בקשרי הסאטירה והווידוי, מצרף המחבר שני ז’אנרים נוספים של הרומן: הפיקארסקה ורומן האמן. כפיקארסקה נצמד הסיפור לדמות שנשרה מרמת הישראליות הנורמטיבית אל התחתיות בגין חטא בלתי נסלח (השתמטות משירות בצה”ל, בגידה באתוס הביטחון הישראלי), ושם היא נודדת מסצנה אחת לאחרת, ומשקפת את המראה המרופט של המציאות הישראלית ברמותיה השונות. רצף התמונות המלוות את מסעו של ה”פיקארו” הישראלי העריק הינו עשיר ומגוון. לא נפקדו ממנו “מוסדות” ישראליים כמו ניחום אבלים בבית הורים שכולים, מחלקה סגורה בבית חולים לחולי נפש, הצגת בכורה בתיאטרון ופתיחת תערוכה בגלריה, ולצידם בתי הבושת של חוף תל אביב, הוויי חדרי המדרגות ההומוסקסואלי והגסות הבלתי נסבלת של מחנה הטירונים בצה”ל.

כרומן אמן עוקב הסיפור אחרי המסע הנפתל והמפחיד של נער ישראלי לקראת חיים של יצירה אמנותית כמוזיקאי. אמנם, הסיפור מביא את הנער עד לסיפם של חייו כאמן ואינו חוצה סף זה, אולם הוא מכין את הנער לקראת יעודו הן בדרך השלילה, הן בדרך החיוב. דרך השלילה היא דרך ההשתחררות מן האתוס הישראלי הנורמטיבי, פריקת עול המדינה והמשפחה, וכן צלילה אל תהום הפסיכוזה. דרך החיוב מוליכה את הנער מהיאחזות נואשת בצלילי המוזיקה האהובים עליו ועד לאימוץ אב חונך מוזיקלי המחליף את האב הביולוגי – שגם הוא אמן, אבל אמן כושל שדרכו נחסמה בפניו. האב החונך מייצב את הנער נפשית ומסייע לו להבין את יעודו.
הסיפור, בכל הגזמותיו הסאטיריות, רצוף היגיון פנימי ותפישה אחידה וברורה של ה”מצב” הישראלי. המחבר השיג בו הישג אמנותי בולט בסביבה הרדודה של הפרוזה הישראלית העכשווית.