בלתי שבירים

מאוד אהבתי את הספר "צבעים נמלטים" שגם הוא עסק באומנות, בתשוקה, קנאה, נקמה, מערכות יחסים ואהבה, על רקע תקופת טרום ומלחמת העולם השנייה. גם פה תטיילו ברחובות פריז ובאקדמיות לאומנות. ממש חוויה שעושה חשק לטוס לשם.

אז מה יש לנו ב-"בלתי שבירים" הפעם?

סופי בלום נשואה לגייב 25 שנים. הם הכירו בשנה האחרונה בתיכון. שניהם בני 42 ולהם בת משותפת בת 19 שלומדת באקדמיה לאומנות בפריז.

גייב מנתח קרדיולוג בבית חולים, וסופי הייתה בעבר פסלת ואומנית, אך נאלצה לנטוש את מה שהיא הכי אוהבת, עקב מקרה חמור של התעלה הקרפלית. החלום שלה נקבר, ונאלצה להסתפק בניהול מרכז אומנות והצגת עבודות של אומנים מקומיים. היא מצאה במשרה הזו סוג של פרס ניחומים לאחר שקברה את חלומה.

הסיפור מתחיל ביום הולדתה של סופי בלום, ולכבוד האירוע שניהם מתכוננים לצאת למסעדה יוקרתית חדשה עם החברים הקבועים: הזוג סמנטה ואריק והזוג לורן ומאט.

הארוחה עוברת בנועם עד שאריק מעלה נושא לשיחה. אתר אינטרנט בשם "אשלי מדיסון" המשמש בוגדים נשואים, כשהמוטו שלהם "החיים קצרים תנהלו רומן". אריק מבלי לחשוב לעומק ולהשלכות, מציג את הרשימה של הבוגדים והבוגדות שהגיעה אליו במייל, כדי לזהות אולי הם מכירים מישהו מהרשימה… ואופס… הבעל המושלם של סופי מככב ברשימת הבוגדים!!!

למתנה הזו סופי לא ציפתה ביום הולדתה.

תוך כדי שלב הבירורים בבית מול גייב, בתם-אווה מתקשרת בוכייה מפריז, ומספרת לסופי שהחבר שלה בגד בה עם חברתה. אז מה עושים? טסים לפריז לנחם את אווה.

בפריז אווה מגוללת בפני סופי סיפור נוסף קשה לעיכול, שלה עצמה יש סיפור לא פחות קשה, למרות זאת, היא נמנעת מלשתף את אווה במשבר שלה. לאור ההתנהגות של האם אווה מבחינה בין לבין, שמשהו לא תקין ביחסים בין הוריה. כשגייב מחליט שגם הוא טס לפריז לתמוך בבתו, סופי מחליטה לנסוע לריוויירה הצרפתית לנוח, לנקות את הראש, ולהחליט על צעדיה העתידיים.

בריווריה הצרפתית מול הנופים הנהדרים היא מגלה את עצמה מחדש….

האם סופי מפסיקה להיות "הקונכייה" והופכת לפנינה? תקראו!

הספר קליל, זורם, כתוב בגובה העיניים. לאורך הספר הקורא מלווה את סופי בתהליך הריפוי, לרבות החוויות שהיא חוותה בדרך וכיצד התמודדה עם המשבר בנישואיה.

לטעמי, דמויות הרקע המלוות את סופי בסיפור אנמיות ומבליטות את דמותה של סופי. למרות זאת לדעתי היה אפשר מעט לעבותן. לא הסכמתי עם כל התהליך שסופי עשתה כדי להגשים את חלומה, אבל מי אני שאשפוט אותה.

הספר מחולק לחלקים כשבכול חלק מגולל שלב בתהליך "הריפוי" של סופי ולא רק שלה. בתחילתו כל חלק נוספו ציטוטים מאומנים ידועים: מיכאל אנג'לו, מארק שגאל ועוד.

אין ספק שאסור לאזוק את ידי האומנים, כי אחרת מבחינתם הם נחשבים למתים. המשפט הזה מביא אותי לחשוב על עולם האומנות והתרבות, ובמה שקורה אצלנו ובעולם בעידן מגפת הקורונה.

בשורה התחתונה: בכל משבר יש גם התחלה.
כריכה נהדרת- אהבתי!