ביום הראשון למלחמה

במשך לילה חורפי וארוך מתלווה קורא הנובלה ביום הראשון
למלחמה (הוצאת ניב) לנסיעה ממושכת מקיבוץ ברכס הרי נפתלי
שבגליל העליון עד לירושלים. תוך כדי נסיעה מתוודע הקורא
לעדנה המספרת לטרמפיסט חבר הקיבוץ הנלווה אליה את סיפור
אהבתה הנסתרת לקובי חבר הקיבוץ שזה עתה באחר הצהריים של אותו
יום סגרירי וזועף הובא לקבורה בפעם השנייה. עוד על תרבות
ואמנות בקיבוצים: למרות הפציעה: הקיבוצניק לא הניח את הכינור
אורי חן נפרד מתזמורת בני הקיבוצים בקונצרט חגיגי צמד
הקיבוצניקים מספרים את סיפור חייהם דרך המוזיקה בפעם השנייה?
מתברר שקובי ששב זה לא מכבר עם משפחתו משהייה של שנתיים בחול
בא היישר אל תוך המלחמה אחת מאותן מלחמות סרות טעם ותכלית
שלעולם אינן מסתיימות בטוב ואנחנו נאלצים לחוות אותן מדי
מספר שנים. הפעם מדובר כנראה במלחמת ששת הימים. קובי מתגייס
ועוד לפני שהספיק לחוות את הקרב פגע פגז סורי ברכבו וכל
נוסעיו נהרגו. כמו בפעמים רבות – מוות מיותר. תוך כדי המלחמה
התקיים אמנם בקיבוץ טקס קבורה לכאורה אך בלי גופתו. רק
חודשים מספר לאחר מכן משמובאת גופתו לקיבוץ מתקיים הטקס שבו
מתחיל סיפור המעשה. יום גשום כמו שהגליל העליון יודע היה יום
הקבורה בבית העלמין הקיבוצי. השמים כמאמר הקלישאות אכן בכו.
חברי הקיבוץ הקיפו את אשתו וילדיו של קובי ואת הוריו שהגיעו
מהעיר הרחוקה ורק אישה אחת עטופה במעיל עמדה בצד בולטת
בבדידותה. משהתקבצו הקרואים למועדון כדי להיפרד האישה –
שרבים תוהים מי היא ומנסים לפענח מה הקשר שלה לנפטר –
מתכוונת להיכנס למכוניתה. לפתע מחליט אחד החברים (שרק בסיום
הסיפור נתוודע לשמו שייקה) להצטרף אליה בדרכו (כביכול?)
לישיבה דחופה בתל אביב. וכבר הוא לידה וכבר הוא מציע לה שהוא
ינהג בדרך המתפתלת במורד ממרום הגליל לכביש שבעמק. והיא
שמתוודעת אליו בשמה עדנה מתקפלת במושבה אבל אט-אט פותחת את
סגור לבה ואת סיפורה בפני האיש שאפילו את שמו אינה מכירה את
סיפור קשריה ואהבתה האסורה לקובי. הדרך הארוכה מהגליל העליון
עד תל אביב כשלאחר מכן מחליט הטרמפיסט להמשיך אתה לירושלים
מאפשרת לנו ללמוד על היכרותה עם קובי שהיה קצין שלה בצבא
וכבר אז כשנותרו שניהם בליל שבת בבסיס ניצל את מרותו
(מוּכר?) והרומן האסור נמשך מה גם שהמקצוע – התחביב המשותף
לה ולקובי הארכאולוגיה – שימש עילה לפגישות. ועדנה שרפאות
כלי החרס היתה מומחיותה ואהבתה הגדולה האם תצליח לרפא את
חייה ההולכים ונהרסים? וכמו בכל נובלה קצרה אנחנו הקוראים
נותרים עם המון שאלות לא פתורות. וטוב שכך.