בדמי ילדותם

בדמי ילדותם מאת :אינגה דויטשקרון בתעודת הזהות ובדרכון
הישראלי שבהם התגאתה היא הייתה תמיד “אינגבורג דויטשקרון” –
שם גרמני ! בפי כל מי שהכירו אותה היא הייתה תמיד “אינגה
שלנו”: ניצולת שואה ששמה לה למטרה לספר וכמה שיותר לכמה
שיותר קהלים – במיוחד לנוער ותלמידי בתי ספר ודווקא בגרמניה
– על חוויותיה כשורדת התקופה הנאצית ובגוב האריות – בירת
הרייך השלישי ברלין. לבה של אינגה פסק מלפעום ב־9 במרץ שנת
2022. והידיעה על מותה הכתה בהלם גם בכירים בגרמניה עצמה. לא
בכדי ספד לה נשיא בית הנבחרים של ברלין: “עם הסתלקותה של
אינגה אזרחית כבוד של ברלין איבדנו בראש ובראשונה עדת ראייה
יהודייה חשובה שקולה ודווקא בעת הזאת נדרש מחדש ואף יותר מאי
פעם כדי להציג לציבור גדול את פניו האמתיות של הטרור
הנאציונל סוציאליסטי ולזעזע אותנו”. בבית דיברו בפתיחות על
נושאים פוליטיים. כשעלו הנאצים לשלטון ב־1933 לקחה אותה אמה
להפגנות נגד היטלר שקיימו סוציאל דמוקרטים וקומוניסטים
ברחובות ברלין. לאחר שהבריונים הנאצים ניפצו חלונות ראווה של
חנויות היהודים שרפו ספרים והציתו בתי כנסת גילתה לה אמה
לראשונה: “אינגה את יהודייה!”. כשהחלו לנפק תעודות זהות
הוטבע על שלה השם “שרה” והיא נדרשה לענוד את הטלאי הצהוב
שעליו הוטבעה המילה Jude. “הדבר הכי חשוב שאמא לימדה אותי”
סיפרה בעבר בראיון לטלוויזיה הגרמנית ”היה ש’ אם מישהו ינסה
לתקוף אותך – אל תיכנעי. תילחמי להגן על עצמך ’. זה היה
עיקרון מנחה כל חיי”. לאחר שאביה איבד את משרתו כמורה שבועות
אחדים לפני שהחלה מלחמת העולם השנייה הוא נמלט ללונדון אך לא
הצליח להוציא מברלין את אינגה ואמה. ידידים לא יהודים של
המשפחה החביאו את שתיהן במשך שנתיים במקומות סתר שונים:
בארוניות מטבח בלול תרנגולות בדיר עזים. “הם היו אנשים
פשוטים פנסיונרים שלא יכלו לשאת את הברבריות הנאצית וסיכנו
את חייהם” סיפרה בראיון לטלוויזיה הגרמנית. בגיל 17 החלה
לעבוד כמזכירה בבית מלאכה ברלינאי קטן למברשות ומטאטאים
שהעסיק פחות מ־20 עובדים רובם יהודים כולם עיוורים או
חירשים. בעליו בעצמו כבד ראייה שיחד בכיר בגסטפו שהעניק לו
מסמך שלפיו “בית המלאכה חיוני למאמץ המלחמתי”. בעקבות הלשנה
כמעט כל העובדים נעצרו ונשלחו למחנה השמדה. אינגה ואמה מצאו
כל אחת בנפרד מסתור אצל ברלינאים מחוג מכריהם. ב־1946 עברה
אינגה ללונדון ועבדה כמזכירת “האינטרנציונל הסוציאליסטי
הבינלאומי” שאיגד מפלגות שמאל מרחבי אירופה. כאן התיידדה עם
מי שלימים יהיה ראש ממשלת בריטניה מנהיג הלייבור הרולד
ווילסון ועם קנצלר גרמניה העתידי הסוציאל דמוקרט ווילי
ברנדט. ב־1955 היא חזרה לבון אז בירת מערב גרמניה והחלה
לעבוד כעיתונאית פרילנסרית. אינגה ריכזה את העדויות בספר
ייחודי מסוגו לאותה התקופה “בדמי ילדותם – ילדים בגטאות
ובמחנות ריכוז והשמדה” שפורסם בגרמניה ובישראל בעברית
(ספריית מעריב). יצא לאור עי הוצאת מעריב בשנת 1979