שבועת אמונים

הנובלה מתארת את קורותיו של יעקב רכניץ בוטניקן צעיר שעלה
מאוסטריה לארץ ישראל התיישב ביפו וקיבל בה משרת מורה לגרמנית
ולרומית. כמורה בחר בספרים טובים ולא הכביד דברים שמביאים
לידי שעמום לא זרק מרה בתלמידים ולא נתגאה על שאר מורים
שרובם אבטודידקטים.[2] במקביל לעבודתו כמורה המשיך בחקר אצות
הים התיכון רכש מומחיות ומוניטין בתחום זה ואף נקראה על שמו
אצה קולרפא רכניצאי. רכניץ בא ממשפחה ענייה והתגורר בילדותו
בסמוך לביתו של גוטהולד אהרליך סוחר עשיר היה וקונסול כבוד
של מדינה קטנה שאינה תופסת מקום מרובה במפה.[3] אהרליך עודד
אותו ותמך בו כספית. רכניץ הילד שיחק עם בתו היחידה של
הקונסול שושנה תינוקת קפריצית שקירבה אותו משאר הילדים ולא
נתנה לשום תינוקת לשחק עמו שהייתה אומרת יעקב שלי הוא כשאהיה
גדולה אקח אותו לאיש. לתוספת חיזוק נטלה תלתל מתלתליה ושער
מבלוריתו וערבבה אותם ושרפתם ואכלו את אפרם ונשבעו זה לזה
שבועת אמונים.[3] לאחר שמשפחת רכניץ עברה לדירה מרוחקת יותר
הצטמצמו קשריו של יעקב עם שושנה ולאחר שחלתה אמהּ – התנתקו
כליל (אף שנמשכו קשריו של רכניץ עם אביה תחילה במפגשים
שנערכו אחת לחצי שנה ולאחר עליית רכניץ לארץ ישראל –
במכתבים). ביפו התיידד רכניץ עם אחדות מבנות העיר: רחל לאה
אסנת רעיה מירה ותמרה.[4] הוא נהג לטייל אתן וכאשר טיילו
כולם יחד כינו אותם בעיר שבעה כוכבי לכת. הקונסול שהתאלמן
יצא לטיול ממושך בעולם עם בתו והודיע לרכניץ על כוונתו להגיע
לביקור קצר בארץ ישראל. רכניץ שמח על כך ראשית על שיראה את
הקונסול. ושנית על שניתן לו מקום להשיב לו קצת על כל
טובותיו.[5] הקונסול ובתו הגיעו ליפו והתאכסנו במלון בשכונת
הגרמנים. פעמים אחדות הוזמן רכניץ לסעוד עם הקונסול ובתו
ובהזדמנות כשטיילו הזכירה שושנה ליעקב את שבועת האמונים
שנשבעו: נשבעים אנו באש ובמים בשערות ראשנו ובדם לבנו שנישא
זה לזה ונהיה איש ואשה ואין שום כח שבעולם יכול לבטל את
שבועתנו נצח סלה ועד.[6] לאחר ששושנה שאלה את יעקב פעמים
אחדות האם עודנו עומד בשבועתו ענה לבסוף שכן הוא מוכן לקיים
את השבועה. תוכניתם של הקונסול ובתו לטייל בארץ ישראל סוכלה
עקב מחלת השינה שחלתה בה שושנה בטיולם באפריקה אך הם המשיכו
לשהות ביפו. רכניץ קיבל מינוי לפרופסור בניו יורק והוא נערך
לנסיעה. הוא יוצא עם שש הבנות לטיול בחוף ימה של יפו והבנות
פותחות בתחרות ריצה שבה תזכה המנצחת בזר אצות. הנערות
מוּדעות להיפוך התפקידים שבתחרות זו: שוב אמרה לאה הרי מנהגם
של היוונים היה שהבחורים רצים ולא הבחורות. אמרה אסנת מאחר
שאותם הבחורים מתו ואנו חיות נעשה אנו את שהבחורים היו
עושים.[7] למרבה הפלא ניצחה בתחרות שושנה אף שלא הייתה עמהן
תחילה. לא לאה ולא רחל ולא אסנת ולא רעיה ולא מירה ולא תמרה
ראו אותה רצה אבל כל אחת ואחת מהן הרגישה בשעת ריצתה שאחת
רצה וקודמת אותה ולא ידעו ששושנה אהרליך היא חברתו של יעקב
שזה ימים ושבועות היא ישנה ואינה עומדת ממטתה.