טראומה בגוף ראשון

טראומה בגוף ראשון –כתיבת יומנים בתקופת השואה מאת: עמוס
גולדברג שאלתו המהדהדת של פרימו לוי ניצול אושוויץ הזהו אדם?
הופנתה לא רק אל הרוצחים אלא גם ואולי בעיקר כלפי הקורבנות.
דווקא התנהגותם של האסירים גרמה ללוי לתהות על טבעו של האדם
ולפקפק באמונתו בו. נקודה זו אשר השיח הציבורי נוטה להכחיש
או להדחיק עומדת במוקד הספר טראומה בגוף ראשון המישיר מבט אל
החלל הטראומטי שסביבו נארג הטקסט האוטוביוגרפי בתקופת השואה.
שני האישים שיומניהם עומדים במרכז הספר – ויקטור קלמפרר
וחיים אהרן קפלן – הכותבים בגוף ראשון את חייהם בתקופת
השלטון הנאצי חושפים סיפור אחר לגמרי מזה השגור והמקובל. ;
השואה היא אירוע מרכזי ומכונן זהות בישראל ובעולם המערבי.
לפיכך נטתה הכתיבה ההיסטוריוגרפית על היהודים בתקופת השואה
להתרכז בסיפור היש ועיצבה את דמות הקורבן כמי ששמר על ערכיו
האנושיים והחברתיים ושקיים חיי דת משפחה ותרבות עשירים בכל
התנאים גם בגטאות ובמחנות המוות. על ההתפוררות החברתית על
התרסקות הזהות ועל השסעים הפנימיים מיעטו לדבר וזאת על אף
שכתבי התקופה העידו על ההפך הגמור. לקורבנות נבנה נרטיב של
התגברות ושל ניצחון תוך הפרדה והבדלה בין הקטסטרופות שבחוץ
ליציבותו ועמידותו של הפנים האישי והקהילתי. הצבתה של
הטראומה כמושג מפתח בקריאת היומנים משמעותה על כן תפנית
רדיקלית במחשבה ובכתיבה על קורבנות השואה. במרכז הקריאה
שמוצעת כאן עומדת השאלה מי הוא האני שבטקסט וכיצד אפשר לספר
סיפור שבלב לבו התפרקות העצמי שלילתה של הזהות וחוסר אונים
קיצוני. מוציא לאור: דביר מכון הקשרים – אוניברסיטת בן
" גוריון שנה