היו גם פיספוסים

העיתונאית תמר אבידר התחילה את עבודתה ב1954 – . מאז היא ראיינה כ2,400 – איש. בספרה "היו גם פיספוסים" היא מסכמת את הראיונות ומוצאת את המשותף ביניהם – מלאכה שנראית כמעט בלתי אפשרית. רוב המרואיינים הם אנשים ידועים והם מדברים איתה גם על החיים הפרטיים שלהם, והם מדברים גם על מה שאין הם מדברים עם מראיינים אחרים. אבידר שואלת שאלות מדודות וזהירות ויש לה דרך מיוחדת לפתוח אותם. הספר מקיף גם את תיאור הכשלונות שלה שעד כה נמנעה מלכתוב עליהם. היא כותבונ: "אני רוצה כי המרואיין שלי ירגיש נוח, משוחרר, ושלאחר שהראיון יתפרסם ואפגוש בו במקרה ברחוב או בהצגת – בכורה, הוא ימשיך לומר לי שלום. אני לא יוצאו7 למלחמה עם המרואיין. אני יוצאת לצייר פרופיל IUP שלו שיש בו גם לספק את יצר המציצנות שלנו." תמר אבידר היא מראיינת לא ערמומית ולא נפתלת. היא עובדת כשם שהיא מדברתן בסגנון ה"דוגרי" – ישר, וללא תחבולות. היא עדיין לא נתבעה לדין על הוצאת דיבה. היא עוסקת עתה בכתיבת ספרה ה33 – . היא וורקוהולית ואינה מעוניינת להירפא. הספר "היו גם פיספוסים" נועד לאנשים עם ראש פתוח שזמנם קצר. זה ספר מתנה, ספר טיסה, ספר למי שמתעניין בתקשורת, ספר שאפשר להניח ליד המיטה, ספר שהמחברת חיפשה בשוק הספרים העבריים כמוהו ולא מצאה, כאשר התחילה לגלות עניין בחיי היום – יום של אנשים ידועי שם.