החייל האחרון

החייל האחרון מאת ינון ניר. בצהל בוחרים בנות איכותיות
שנראות טוב לתפקיד מאבחנות. כשאתה בן שש-עשרה וחיילת יפה
שיושבת מאחורי שולחן מגלה בך עניין זה בקלות יכול לסובב לך
את הראש. לא מעט מלשבים יוצאים מהריאיון משוכנעים שהמאבחנת
ניסתה להתחיל איתם. אני רוצה לספר למאבחנות על תעשיית
העופות. כשהאפרוחים בוקעים מהביצים עובדות בשכר מינימום
שלובשות כפפות לטקס לבנות מפרידות בין הזכרים לנקבות. הנקבות
נשלחות לבתי גידול והזכרים ממשיכים על המסוע שמוביל אותם אל
המגרסה. אני רוצה לצעוק את השמות של החברים שלי שנהרגו
בלבנון ולהסביר למאבחנות את התפקיד שלהן בפס הייצור של צהל
להמליץ להן להחליף את המדים בבגדי עבודה. שלפחות נדע לאן
אנחנו הולכים. אליאב קדוש גדל במושב בכורות. במושבים הטובים
בדרום כשמישהו מתקבל לקורס טיס או מסיים קורס קצינים המשפחה
שלו תולה שלט בכניסה לחצר כדי שכולם יֵדעו איזה גיבור גדול
הבן שלהם. בבכורות אף אחד לא תולה שלטים ולא מתקבל לשום
מקום. אבל זה לא הפריע לקדוש להאמין שהוא יכול להיות טייס.
או לוחם בסיירת. או צנחן. הוא לא דמיין שכך ייראה השירות
הצבאי שלו. זהו רומן על איש צעיר המחפש נקודת אחיזה בעולם על
שירות בצהל בשנות התשעים על פערים ומעמדות בחברה הישראלית
ועל כמיהה גדולה לשקט פנימי.