הבתולות החכמות והטיפשות

'הבתולות החכמות והטיפשות' הוא רומאן – הבכורה של דון האנה, מחזאי קנדי מהולל ופופולרי – ואיזה רומאן ! במהלך שבוע גורלי אחד, בעיירה קנדית שלווה ופרובינציאלית, נוגעות ומסתבכות זו בזו במפתיע עלילותיהן של שורת דמויות. נמצא כאן את סנדי, מעמודי התווך של העיירה, רווק זקן ובודד, שיש לו חרדה עצומה מנשים ; הקו הרוטט של חייו ינתר לפתע יחד עם לבו למראה נער זר, בעל יופי מהמם, המתגנב דרך החצר שלו. גלוריה, המנשה של סנדי (בעיירה עדיין לא שכחו את טענתה, כילדה, שראתה את מאריה הבתולה ביער), מארגנת כינוס משפחתי, שיחזיר אליה ממרחקים את אחיה הצעיר והאהוב, ריימונד. במפתיע מגיע ריימונד לביקור האחרון שלו בנוף ילדותו עם חבר – לחיים, ומסתבר שהשניים חולי איידס. האם כבר הגיעה המחלה אל מוחו וגרמה לו לראות מה שראה, או הזה, בקומה השנייה של ביתו של סנדי? בינתיים מודיעה אנט, נערה בת 16, לחבר שלה שאלר, יתום מאב בן – גילה, שהיא בהיריון; שאלר מתנגד בתוקף להפלה שהיא מתכננת, ואילו היא, במקום לטלפן למרפאת ההפלות, מטלפנת בטעות אל הקו – החם של מתנדבות הכנסייה הלוחמות בהפלות – ושם עונה לה מרגרט. מרגרט, רווקה זקנה, ידידה – לשעבר של סנדי, הנושאת סוד נורא על מה שעשה לה אביה בילדותה, נעשית מעורבת דווקא בהפלה של אנט, ששאלר שלה נעלם באורח מוזר ואיש אינו יודע היכן הוא (ומלבד אנט, גם איש אינו מתעניין). מנינו רק כמחצית מגלריית הדמויות המרכזיות. חוטי העלילה הנפרדים הופכים אט – אט לפקעת אחת, השובה את הקוראים להפוך דף – אחר – דף בלי להניח את הספר מהיד. הסיבוכים העלילתיים המפתיעים משכנעים ואמינים מאוד. מאחורי הדיאלוגים המבריקים (הצפויים אצל מחזאי ברמתו) מתגלה דון האנה כרב – אמן של בניית עלילות אנאלוגיות, המתקדמות במקביל; ומאחורי ההומור המצוין שלו עולות וניצבות דמויות בלתי – נשכחות. כשרונו ניכר ביכולתו להשפיע כבוד אנושי, להותיר בנו הבנה וחמלה גם כלפי אותן דמויות שבלי תיויכו היו נראות לנו נתעבות. הדמויות שבספר מתהלכות עם חסך גדול, עם כמיהה למשהו שאיבדו או שמעולם לא היה להן. כולן בעייתיות ב"מחלקת הזוגיית", נזילית בזהות המגדרית שלהן, ובעיקר נושאות איזה סוד וכובשות משהו מרכזי לחייהן, לא מעיזות להודות בו. השבוע המטלטל מאפשר להן כמו לנוע דרך קירות חייהן, למצוא בעלילתה של דמות אחרת משהו שנוגע למעמקיהן, למצוא בדמות מן ההווה הד לדמות מעברן. כמו בפאטה – מורגאנה, משהו ממקום אחר "נמצא" גם כאן, וההזיה של כל אחת מן הדמויות אינה רק חזיון – תעתועים. במהלך השבוע הן יגעו בזוועה השוכנת בקרבן, או יחליטו לעבור איזה סף, או יתוודעו לדבר – מה שעד כה לא רצו לדעת. תהיה להן הזדמנות להיתקל בחסד, להעניק רגש, ללמוד שאולי הן רצויות. השבוע הזה יחלוף. בתום הסיום הדרמטי קורנים אלינו כאב ויופי עדין. וגם אם הסיום אינו עובר את הגבולות של מה שאפשר, דומה ששארית חייהן של רוב הדמויות תיראה אחרת. דון האנה נולד ב1951 – במונקטון, עיירה בניו ברונסוויק, קנדה. את הרומאן הזה כתב בשנים 1997 – 1994. מ.פ.