הבזקים

מיכל גוברין>> איך לספר? איך לאחוז את קרעי הסיפור שלנו? –
שואלת אילנה צוריאל אדריכלית שמאלנית מרדנית שעזבה את הארץ
וחזרה אליה כעבור שנים את אביה הציוני הלוהט ותם-הלב איש
העלייה השלישית. בשנה שאחרי מות האב היא כותבת לו הבזקים של
וידוי חושפני דברים שמעולם לא העזו לומר זה לזו במפורש על
בגידה ונאמנות – לאב ולמורשתו לארץ ולסיפור היהודי – ועל חיי
אהבה ויצירה סוערים המיטלטלים בין בירות העולם. במרום גבעת
התצפית הגבוהה ביותר בירושלים על קו התפר הפוליטי מתכננת
אילנה צוריאל מונומנט שלום אוטופי בהשראת הארעיות של הסוכה
והתביעה הראדיקלית של השמיטה. אולם ההכנות לטקסט הנחת
אבן-הפינה הנערכות בשיתוף עם התיאטרון אל-קודס הפלסטיני
נקטעות בגלל מלחמת המפרץ והאינתיפאדה הראשונה. המפגש המחודש
עם המציאות בארץ והישיבה בחדר האטום עם שני ילדיה הקטנים
מחוללים באילנה שינוי עמוק המתגלה רק אחרי מותה
בתאונת-דרכים. הרומן המדהים באקטואליות שלו מערער בהומור
אנרכי פרוע שורה של סטראוטיפים תרבותיים ופוליטיים. הבזקי
נאראטיבים סותרים וכואבים – היהודי האירופי הציוני הפלסטיני
– נשזרים כאן בפרוזה מהירה וחדת-מבט כתצלומי סנפשוטס. על
הרומן הראשון שלה השם זכתה הסופרת לשבחים מופלגים בארץ
ובחול. הביקורת האמריקאית תיארה את השם בין השאר כהישג נדיר
המביא את הספרות הישראלית לעוצמות חדשות מול דורם של עוז
ויהושע בייחוד בעומק חשיפת המסתורין הנשי. הבזקים זכה בפרס
אקום להשג הספרותי של השנה עורר הד נרחב בתרגום לאנגלית
ולצרפתית. וגוברין נבחרה על ידי סלון הספרים בפריז לאחת
משלושים הסופרים שהותירו חותם על ספרות העולם