בתה של המאהבת

"האם תרצי לדעת מי היא אמך?" נשאלת א.מ. הומס בשיחת טלפון לא צפויה, כשהיא כבר סופרת ידועה בשנות השלושים לחייה. "אני מוכנה לקבל מידע על כך," היא עונה, "אף שאינני יודעת מה אעשה עמו. ייתכן שזה יערער אותי לגמרי".

א.מ. הומס ידעה כבר בגיל צעיר שהיא מאומצת, אך הצליחה לטאטא עובדה זו אל תחת לשטיח ההדחקות וההכחשות.

בחלומותיה אמא הביולוגית היא בת של אלים, מלכה מורמת מעם, כוכבת קולנוע, אישה שעל פיה יישק דבר, המשמשת משענת לכל אדם, ובעיקר לבתה.

במציאות נחרדת הומס לגלות אישה שונה בתכלית: נוירוטית, חולנית ובעייתית, המבקשת דווקא להישען עליה.

רק בהמשך, כאשר היא מאתרת את אביה הביולוגי ונפגשת עמו, נגלית התמונה בשלמותה: האב הוא גבר מבוגר וקשה, אשר פיתה את אמה, אז נערה צעירה, והבטיח לה מה שגברים מבטיחים בלילה ושוכחים עם עלות השחר.

אותו גבר ממש, שהאכיל מרורים את אמה, נוקט בטקטיקה דומה גם ביחסיו עם בתו, המבקשת להתרפק על אבהותו ונדחית שוב ושוב.

אין לה ברירה, כך נדמה, אלא להנחית את החיים על המקלדת. בכתיבתה הישירה מפרקת הומס לגורמים את מוסד האימוץ.

מפרקת, בוכה ומדממת וכורכת את מילותיה לכדי מסמך המורכב משתי נובלות, המשרטטות ילדה-אישה אבודה המחפשת לשווא את עברה ואולי גם את עתידה.

בספרה האוטוביוגרפי, אשר זכה לשבחים רבים, מתנתקת הומס ממכבסת המילים האמריקאית, ומכוונת את חיציה בדיוק מושלם ללבו של הקורא.