בדמי ימיה מאת שמואל יוסף (שי) עגנון המספרת תרצה מינץ
מתחילה את סיפורה במילים בדמי ימיה מתה אמי. כבת שלושים שנה
ושנה הייתה אמי במותה. מעט ורעים היו ימי שני חייה. היא
ממשיכה בתיאור אחרית ימיה של האם לאה שבמהלכה לקחה האם כתבים
כתובים כתיבה תמה על נייר דק שאותם החזיקה בתיבה נעולה ושרפה
אותם. בתום שנת האבלות לקח אביה של תרצה את בתו לביקור בביתו
של עקביה מזל איש כבן 35 ויחד העלו את זכרה של האם. האב שאל
את עקביה האם יש לו עותק של השירים שכתב ללאה כדי לפרסמם
בספר ועקביה ענה: הן למענה כתבתי את שירי כי על כן לא
העתקתים לי. בהמשך מספרת תרצה איך שקדה על לימודיה בבית הספר
ואצל מורים פרטיים. בחופשת הקיץ עברה חוויה מיוחדת כאשר
בילתה בביתה של מינטשי גוטליב ידידתה הוותיקה של האם המנוחה.
מינטשי סיפרה לה שעקביה מזל אותו ביקרה תרצה עם אביה היה
אהוב נעוריה של לאה אמה. לדבריה עקביה היה סטודנט לפילוסופיה
שהגיע לעיר מווינה בחופשת הלימודים. הוא התארח כמה ימים
בביתם של הורי לאה ושני הצעירים התאהבו. עקביה שכר לו דירה
בעיר ונשאר בה ולא חזר לאוניברסיטה בווינה. מינטשי מצטיירת
כאשת תחבולות. היא אומרת לתרצה כי בנעוריה הצליחה לשים את
ידה על יומנו של עקביה העתיקה אותו כלשונו ושמרה אצלה את
העותק. עותק זה היא נותנת לתרצה שמשתקעת בקריאתו. קריאת
יומנו של עקביה משנה את חייה.
- שם: בדמי ימיה
- מחבר: ש"י עגנון
- תחום: סיפורת
- תת תחום: ספרות מקור
- מקט: NRB-000731
