אנשים רגילים

בדירה חדשה מהקבלן ב"כפר סבא הירוקה", בקומה גבוהה המשקיפה על הרי שומרון הנוצצים בלילות, גרים צחי, ליאת ובנם עמנואל הפעוט, ועושים את צעדיהם הראשונים כמשפחה ישראלית רגילה – וזה, מתברר, לא פשוט כלל וכלל!


צחי הוא קורא מוני גז, ובחום היום הישראלי פותחת לו המלאכה הסיזיפית את "השריטה" שהביא איתו מהודו. הוא מתקשה לעזור בעבודות הבית לליאת, פקידה במשרד עורכי דין אפרורי, הקורסת מרוב דאגה לעמנואל, שהתפתחותו המוטורית מתאחרת.


אופנות ועבודות חדשות, חוגי התפתחות, גנים חדשים, תאונות, משברים ומפגשים – כל אלה חולפים מעל לראשי בני המשפחה – לעתים במהירות, ולעתים מתעכבים לזמן מה. למרבה המזל ניצבת מול כל כוחות הטבע והחיים אנה, אמה של ליאת, המסייעת בעתות המשבר − ולא רק בכסף, מגורים ושירותי שמרטפות.


"די! אי אפשר יותר! בלי רכב עוד אפשר איכשהו להסתדר, אבל בלי עמנואל הכול אפור – הבגדים, העצים, השמים, המכוניות – הכל אפור!"


אנה ישבה במרפסת והאזינה לציוץ הציפורים – לבד. לפני שליאת התקשרה, לגמה באטיות מהקפה וחשבה שגם את הרגעים שבהם היתה לבדה, רגעים שבהם לא נדרשה לטפל, לחתל, להאכיל, להסיע או לייעץ – ובכן, גם את הרגעים האלה יש להעריך.


אנשים רגילים הוא ספר תזזיתי, מכמיר לב, מצחיק ועצוב בו זמנית ומעל הכול – אמיתי.


נעים להכיר, דב בהט


הטבע הוא גדול המשפיעים על כתיבתי. אין דבר יותר יפה ממנו, יותר מתחשב ממנו ויותר אכזר ומכוער ממנו. הוא משקף את כל מה שנברא, עם אלוהים ובלעדיו.


איך קרה שהחלטת לכתוב, ומתי?


ספרי הראשון בעברית יצא לאור ב2008 (בגיל 73). זה קרה בשנת שבתון בקיוטו שביפן. עשיתי הגהה סופית של ספרי האחרון בגיאולוגיה (באנגלית), והחלטתי לנסות לכתוב רומן אוטוביוגרפי בעברית, עליו עבדתי בערבים.


האם יכול להיות שאתה כותב פרוזה או שירה ממקומו של פנטום האופרה?


הרומן "פנטום האופרה" מאת גסטון לרו, עוסק באהבתו הנכזבת של גאון מוזיקלי והנדסי מעוות לזמרת אופרה צעירה, יפה ותמימה. מלבד שתי אהבותי האנושיות, לאשתי חנה ולנלי (בת זוגי הנוכחית), היו לי ״אהבות אופרה״ אחדות, שהשתנו בלי שליטתי עם הזמנים. רציתי לעבוד על גרניטים באוסטרליה. במקום זאת, עבדתי על סלעים וולקניים. העבודה על זכוכית בקורנינג ירדה לי מהשמים, מבלי שחיפשתי אותה. והיו עוד פנטומים כאלה. בסך הכול, אלה לא איכזבו אותי יותר מבני האדם.


מי הם הגיבורים שלך?


הגיבורים האהובים עלי עד היום הם גיבורי נעורי, נטשה רוסטובה, הנסיך אנדריי ופייר בזוחוב. בעזרתם תיאר טולסטוי כמעט את כל מה שצפוי לנו בחיים.


מהו המסר שלך ברומן הזה?


גם לפני הקורונה, עבור מרבית המשפחות הרגילות, הפיקניק בישראל היה ונשאר קצת בעייתי, טעון הפתעות פה ושם.