תמונות יפואיות

תמונות יפואיות מאת: מנחם תלמי תמונות יפואיות סיפורים
משעשעים בלשון הגמעה אפילו שהיא מוגזמת היא כאמור משעשעת
ביותר. האתר ממליץ על כשגבר היה גבר של מנחם תלמי וגם
ובעיקר-על סיפורי דיימון תמונות יפואיות סיפורים משעשעים
בלשון הגמעה אפילו שהיא מוגזמת היא כאמור משעשעת ביותר. האתר
ממליץ על כשגבר היה גבר של מנחם תלמי וגם ובעיקר-על סיפורי
דיימון ראניון שבטוח ששימשו למנחם תלמי כהשראה ובצדק. מנחם
תלמי המחבר נולד בתל-אביב 1926 אך אהב גם את יפו. כשזו הייתה
עוד עיר ערבית היה מטייל בה לעתים עם אביו אפרים שומע את
סיפוריי עברה נושם לקרבו את ריחותיה החריפים שאונה
המזרח-תיכוני וצבעיה העזים. כשחדלה יפו להיות עיר ערבית
הוסיף המחבר לשוטט ברחובותיה וסמטאותיה כשהוא מחפש את המראות
שזכר ואת קולות האנוש שעדיין הצטלצלו באוזניו. הם לא היו
עוד. ואז החל מאזין לקולות החדשים שבקעו משולי חייה של העיר
החל קולט סיפורים שלא נתפרסמו בשום ספר זכרונות יפואי ורושם
אותם בלשון המספרים. מוקדש לידידי מגמעת יפו שהעניקו לי
מסיפוריהם על המדרכה של גמילי סביב אין ספור כוסות של עראק
וברבונייס מטוגנים. לאלה ששטחו בפני מזכרונותיהם בקפה של
היווני כשהם פותחים בפני בו- זמנית פחיות בסירה צוננות ואת
סגור ליבם. לאלה שרמזו לי רמזים בקפה של התורכי סביב ספלונים
קטנים ופנכות של קאימאק שעה שהיו עושים אתנחתאות זמניות
במסעם הקבוע בין בתי המשפט לבתי הכלא. וגם לאלה שלילה אחד
למראה כמה ניידות הסוגרות על המסעדה של עבד נמלטו על נפשם
ואותי השאירו בדד ליד שולחן עמוס על טוב וחשבון שלא נפרע.
ואחרונים חביבים-לאלה שנשבעו שאני יכול לפרסם את סיפורי את
שמם המלא מבלי שיגישו נגד תביעת נזיקין-ובכל זאת נזהרתי שלא
להעמידם בנסיון.ן שבטוח ששימשו למנחם תלמי כהשראה ובצדק.
מנחם תלמי המחבר נולד בתל-אביב 1926 אך אהב גם את יפו. כשזו
הייתה עוד עיר ערבית היה מטייל בה לעתים עם אביו אפרים שומע
את סיפוריי עברה נושם לקרבו את ריחותיה החריפים שאונה
המזרח-תיכוני וצבעיה העזים. כשחדלה יפו להיות עיר ערבית
הוסיף המחבר לשוטט ברחובותיה וסמטאותיה כשהוא מחפש את המראות
שזכר ואת קולות האנוש שעדיין הצטלצלו באוזניו. הם לא היו
עוד. ואז החל מאזין לקולות החדשים שבקעו משולי חייה של העיר
החל קולט סיפורים שלא יתפרסמו בשום ספר זיכרונות יפואי ורושם
אותם בלשון המספרים. מוקדש לידידי מגמעת יפו שהעניקו לי
מסיפוריהם על המדרכה של גמילי סביב אין ספור כוסות של עראק
וברבונייס מטוגנים. לאלה ששטחו בפני מזיכרונותיהם בקפה של
היווני כשהם פותחים בפני בו- זמנית פחיות בסירה צוננות ואת
סגור ליבם. לאלה שרמזו לי רמזים בקפה של התורכי סביב ספלונים
קטנים ופנכות של קאימאק שעה שהיו עושים אתנחתאות זמניות
במסעם הקבוע בין בתי המשפט לבתי הכלא. וגם לאלה שלילה אחד
למראה כמה ניידות הסוגרות על המסעדה של עבד נמלטו על נפשם
ואותי השאירו בדד ליד שולחן עמוס על טוב וחשבון שלא נפרע.
ואחרונים חביבים-לאלה שנשבעו שאני יכול לפרסם את סיפורי את
שמם המלא מבלי שיגישו נגד תביעת נזיקין-ובכל זאת נזהרתי שלא
להעמידם בניסיון. יצא לאור עי הוצאת מעריב – הד ארצי בשנת
1979