עדות

עדות, ספרה החדש של אדית קובנסקי, ממשיך לפתח רעיונות מליקוטי שירים קודמים של המשוררת, אנו שוב מוצאים גנושאים מובילים: מציאות מתהווה ומשוחזרת על-ידי הדמיון השירי, כאשר דמיון ואהבה משתלבים יחד, תוך הדדיות בין אמנות, מוסיקה ושירה.

העולם הפואטי של קובנסקי מכיל צמצום מסוים של נושאים הניתנים לזיהוי, המתקשרים בסבך של פועלי יחס – כגון מתנפל, נהפך, מסתלסל, נשזר, נצמד, זורם, מפזר ואחרים -היוצרים כמעט תמיד יחסיות בלתי-לינארית, אבוקטיבית ורגשית בין העצמים. התוצאה היא עולם נסיוני של קישורים, בו ההתחברויות הן ביסודן בלתי-יציבות. הקורא חי עם המשוררת את נסיון אקט ההתחברות ומרגיש את המתחים והמתיחות, תוך מאמץ לשמור על ההסדר שנתקבל.

מעניין שמילים כמו אהבה, זמן, שיר, לילה, זיכרון, אשליה, חלום, דממה, אלוהים – הם מרכיבי הנושאים בשירים אלה. הם-הם הצירים שעליהם סובבים השירים. הבנת המשחקיות ההדדית בין הקונצפטים הללו היא עיקרית להבנת השירה הזאת.