מקום לדור בו ושם לו

לכל איש יש שם קבעה המשוררת זלדה בשירה המפורסם ובכך הדגישה
את חשיבותו של הממד הלאומי הדתי והמשפחתי בבחירת שם לילד או
לילדה. נדמה שכך הוא הדבר גם ביחס לשמות יישובים במרחב
הגאוגרפי שאנו חיים בו שמות הטומנים בחובם מטען היסטורי
תרבותי ודתי מורכב ולפיכך מעוררים סביבם מתח ופולמוס. השיח
היהודי-פלסטיני בשאלת הבעלות על המרחב הגאוגרפי הבא לעתים
לידי ביטוי גם באלימות קשה יצר זיקה טעונה בין שמו של מקום
לבעלות עליו. כבר מראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל בשנות
העשרים הוסרו בהדרגה מן המפות העבריות שמות היישובים
הפלסטיניים והומרו בשמות עבריים רבים מהם בעלי גוון מקראי או
משנאי המדגישים את הבעלות ההיסטורית על המקום. בספרו עאמר
דהאמשה ממלא את מפת השמות של יישובי הגליל הערביים בתוכן חדש
ומחזירם אל התודעה הישראלית והפלסטינית. לשם כך הוא ערך
ראיונות מפורטים עם ערביי הגליל המוסלמים הנוצרים הבדואים
והדרוזים ואסף מאות סיפורים ומסורות הקשורים למקומות
גאוגרפיים ולעצמים טבעיים במרחב שהם חיים בו. שאלתו הבסיסית
של המחבר במפגשיו עם ערביי הגליל הייתה – על שום מה נקרא
המקום דווקא בשם זה?. התשובות והסיפורים הרבים שתועדו במהלך
עבודת השדה התבררו כמבוע שוטף ומאתגר של רעיונות ותובנות.
יושרתו המחקרית של המחבר וסבלנותו מעניקים לסיפורים שנאספו
פרשנות קשובה מתונה ומתוחכמת. עמדתו הבסיסית הרואה
ברב-קוליות נקודת מוצא לשיח בין-תרבותי מאפשרת לו להגיע ללבו
של הקורא ולהציע לו להכיר את היישובים ההרים המערות והעמקים
דרך עיניהם וקולם של תושביו הפלסטינים של הגליל. עבודתו
הזהירה מזמינה את כולם – מוסלמים נוצרים יהודים בדואים
ודרוזים למסע ספרותי ופולקלוריסטי מרתק – בערבית ובעברית
בגליל. המחבר מגייס את מיטב התאוריות הספרותיות
הפולקלוריסטיות והאנתרופולוגיות כדי להסביר את מקורן
ומשמעותן של אגדות המקום הגליליות שנשתמרו בזיכרון הקהילתי
של ערביי ארץ ישראל.