מחבואים עם סבתא רבתא

"מָתַי נְשַֹחֵק בְּמַחְבּוֹאִים?"שָׁאֲלָה נוֹיָה אֶת סָבְתָא.

"אֶפְשָׁר עַכְשָׁו," עָנְתָה סָבְתָא, "מִי תִּתְחַבֵּא?"

"אֲנִי אֶסְפֹּר וְאַתְּ תִּתְחַבְּאִי," אָמְרָה נוֹיָה, הִפְנְתָה אֶת פָּנֶיהָ לַקִּיר וְהֵחֵלָּה לִסְפֹּר.

"… מִי שֶׁעוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי אוֹ מִצְּדָדַי, הוּא הָעוֹמֵד," סִיְּמָה וְרָצָה לְחַפֵּשׂ אֶת סָבְתָא.

הִיא חָלְפָה עַל פְּנֵי חֲדַר הָאֹכֶל וְהַסָּלוֹן, לֹא נִכְנְסָה לַחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל סָבְתָא,

הֵצִיצָה לַחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה הָרֵיק וְנִגְּשָׁה לַחֲדַר הַמִּשְֹחָקִים.

סָבְתָא לֹא הָיְתָה שָׁם.

אִישׁ לֹא יָשַׁב עַל הַכִּסֵּא הַלָּבָן…

אֵיפֹה מִתְחַבֵּאת סָבְתָא?

אַל דְּאָגָה, בַּסּוֹף מוֹצֵאת נוֹיָה אֶת סָבְתָא,

הַכֹּל בָּא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם וְהֵן צוֹחֲקוֹת צְחוֹק גָּדוֹל – בְּיַחַד.

נוֹיָה וְסָבְתָא רַבְּתָא מְשַׂחֲקוֹת בְּמַחְבּוֹאִים בְּכָל יוֹם רְבִיעִי.

זֶה הַיּוֹם שֶׁלָּהֶן, וּלְמִשְׂחַק הַמַּחְבּוֹאִים הַזֶּה כְּלָלִים מִשֶּלּׁוֹ.

כַּרְמִי כַּץ-בֶּק כָּתְבָה סִפּוּר אַהֲבָה בֵּין־דּוֹרִי –

מֶחֱוָה לְכָל הַסָּבוֹת וּלְכָל הַנְּכָדִים בָּעוֹלָם.