ציפור בודד על גג

בקבלה נאמר: "נשמה נפש רוח ציפור". כשאני אומר ציפור, כוונתי לעולם הפנימי. אני לא משתמש במילה נפש, כי אינני יודע מה פירושה, אלא אם כן אנחנו מתכוונים למשהו שאיננו גוף'. אלה הדברים שאמר יאיר הורביץ למראיינתו, המתרגמת והעורכת הלית ישורון, באביב 1988, זמן קצר לפני מותו ללא עת. זאת הייתה התייחסותו הגלויה האחת והיחידה של הורביץ למקורות שמהם נחל את לשונו השירית.
ספר זה מביא לראשונה בפני הקוראים מונוגרפיה מחקרית כוללת ומקיפה של שירת יאיר הורביץ. הקוראים מוזמנים להתחקות אחר לשון שירית מוצפנת שהעמידה אתגרים לא מעטים אף בפני אוהבים מסורים של שירה זו. המחקר שלפנינו חותר לפרוץ אל פנימו של עולם הגותי ורגשי של מי שהיה – ואף העיד כך על עצמו בשירתו – מעין איפכא מסתברא נצחי. יאיר הורביץ הוכר עוד בחייו כמשורר שהתעלה לגבהים אסתטיים, אך עיון מעמיק בשירתו חושף בה גם את הרובד האינטלקטואלי שנמסך בה על ידי יוצר בעל חשיבה מקורית ואף פורצת דרך. אמן הוגה שמעולם לא קיבל דבר כמובן מאליו אלא הִקשה, הפך והפך ותהה ללא הרף. יאיר הורביץ היה משורר שחקר את טיבה של ההכרה האנושית, את תפקידה של השפה ככלי בשירותה של ההכרה ואף את תפקידה של זו ככלי לקומוניקציה. כל זאת נוסף על היותה של שירת הורביץ עיון פיוטי במהותה של הלשון השירית – ועדיין נותר בה כר מִחיה שמפרנס שאלות שיריות קלסיות המתחדשות תדיר כדוגמת 'מה זאת אהבה?'
את חקירותיו אלה ניהל יאיר הורביץ לא אחת תוך שיח ער עם יוצרים שקדמו לו כמו גם עם יוצרים בני זמנו. כמי שהיה בקי ורגיל במקרא, במשנה, בתלמוד, באגדה, במדרש, בשירת ספרד ובספרות התחייה היה הורביץ בשירתו בן שיח ואף בר פלוגתא של יוצרי הספרות העברית לדורותיה – מן המקרא ועד המאה העשרים. הפרסונה השירית של יאיר הורביץ חומלת, שואפת להבין ולקבל פגמים אנושיים וקוצר יד ולהסכין עמם. זוהי פרסונה שדוחה את מושג האשמה, ומעל לכול היא חותרת להחזיר אל מרכז התודעה את האמונה הקבלית-התיאורגית בכוחו של היחיד לתקן סדרי עולם.

ד"ר טלי ארגוב מלמדת במרכז למדעי היהדות שליד אוניברסיטת אוקספורד, יארנטון, ובמכון למדעי המזרח של אוניברסיטת אוקספורד.