ז'אן לפלאנש

המסלול של ז'אן לפלאנש, יותר משהוא מסלול של תלמיד האקול נורמל סופרייר שנעשה לפסיכיאטר ואחר כך למטפל מעשי ולתיאורטיקן של הפסיכואנליזה המרצה בסורבון, הוא מסע פנימי המוטבע בחותם הדרישה לחקור לפני ולפנים ולעורר מחדש שאלות בנוגע לכל רעיון מקובל, גם אם הוא פרוידיאני. למן הרזיסטאנס ועד לפעילות פוליטית, למן מילון המונחים של הפסיכואנליזה, שפיתח ביחד עם ז"ב פונטאליס, ופסיכואנליזה באוניברסיטה, ועד התרגום של כל כתבי פרויד לצרפתית, אותו רצון ואותה קפדנות קיצונית הובילו מהלכי חשיבה וסגנון ייחודיים שחידשו את המחשבה הפסיכואנליטית בשלושים השנים האחרונות. לפלאנש הוא מבקר צלול של לקאן – שקודם לכן היה מורה שלו – ובאותה מידה הוא מבקר היבטים מסוימים בחשיבותו של פרויד, הנתפס בעיניו כמי ששקוע ב"משגה" הביולוגיזציה. שאלת המקור בפסיכואנליזה הוליכה את לפלאנש אל התיאוריה של "הפיתוי המוכלל", תוך מתן קדימות לאחר, ואל העיון בפרקטיקה הפסיכואנליטית לאור המושג "תרגום". דומיניק סקארפון – פסיכואנליטיקאית, חברה בחברה הקנדית לפסיכואנליזה, מרצה באוניברסיטת מונטריאול מיישמת את אותה חומרה קפדנית עצמה בניחוח – עבודתו של ז`אן לפלאנש; הקריאה שהיא מציעה כאן שמה את הדגש על המבנה של עבודה זו, על קווי הכוח שלה ועל מושגיה המרכזיים.