השמיים של ליאולה

השמיים של ליאולה מאת יפעת נבו. ליאולה הוא סיפור קסום
ומעורר השראה על יוצרנות בשם ליאולה שבוראת לעצמה עולם בו
המסקרן היפה ההוגן והראוי תופסים את מקומם הנכון. ליאולה הוא
לא רק סיפור של מסע התבגרות אלא גם מסה הגותית על הראוי
והנכון בעולם. על רקע זה ליאולה מנהלת דין ודברים נוקב עם
אלוהים ממנו היא דורשת לא רק הסברים באשר להתנהגות של ברואיו
אלא גם תובעת ממנו לעמוד באחריות של היות אלוהים; והוא עונה
ומסביר וחושף את סיבותיו. ליאולה הילדה מגלמת את הקסם של
התום האנושי; ליאולה המתבגרת מגלמת את העוצמה שביכולת להסתכל
למציאות בעיניים מבלי להתבלבל; ליאולה כדמות מגלמת את תפיסת
האדם המורד של אלבר קאמי מהיותה מסוגלת לתחום גבולות של עד
כאן מבחינתה כפרט אנושי מבלי להטיל את עמדתה על זולתה. כילדה
הנמצאת במסע התבגרות היא בוראת לעצמה – בדמיון ובמציאות – את
הדמויות שהיא נזקקת לתמיכתן אם זה אלוהים שעומד לרשותה כשהיא
נזקקת לו ואם זו אימא שעונה על צרכיה. ליאולה מוכיחה שוב
ושוב את יכולותיה להפוך אויב לאוהב ולהביא את הקשוחים להוציא
מעצמם את הטוב האנושי – וליהנות מכך. עם זאת היא יודעת גם
לנתק מגע מאלה שהיא לא מוצאת בהם את הסיכוי להמרה – כדי שהיא
תוכל להמשיך הלאה.