הרימון 7 מאת שבע אגדות על שבעת המינים חנה בר יצא לאור עי
הוצאת דני ספרים-הפצה.כתר הרימון הוא אסופה של אגדות יפהפיות
על כל אחד משבעת המינים ובסיומן מדרשים מפי רבותינו אשר ראו
בשבעת המינים דמיון וסמל לתורת ישראל לעם ישראל וגורלו.
- שם: הרימון 7
- מחבר: גיא עד
- תחום: סיפורת
- תת תחום: ספרות מקור
- מקט: ORB-9681

משתמש אנונימי (לא מזוהה) (בעלים מאומתים) –
ספר נפלא, כתוב ביד אמן. אהבתי אותו במיוחד ואני ממליצה עליו בכל פה.
עמי בלזם היא אלמנה בת 30, עובדת סוציאלית שחזרה מניו יורק, שם עבדה בתפקיד כזה בְּבַית טיפולי. היא חוזרת לארץ ומקימה, יחד עם שותפתה דריה, את הבית הטיפולי ברחוב הרימון 7. התמונה בכריכה מזמינה מאד כשלעצמה, וכשהקורא מגיע אל המקום, מוצג בפניו הבית עצמו. הריהוט, הצבעים והעיצוב האינטימי, החם, מביאים אותו למין נועם כזה, של נעלי בית. ואז, בזה אחר זה מגיעים הדיירים. אנחנו מתוודעים אליהם במידה מסויימת של עומק, שתאפשר לנו להיות במחיצתם בנוחיות מבלי להיות מופרעים מידי מהיותם "אנשים פרומים". נוצרת תחושה כללית נעימה של חזרה אל הבית שלנו המואר.
ואז אנחנו מעמיקים עוד, מכירים את האנשים המאכלסים את הרימון 7 טוב יותר. מכירים יותר טוב את דריה, השותפה והחברה הטובה של נעמי, את אדלה שהיא מנהלת המשק והבית, והיותה עילגת בעברית אינו משנה בכלל את טיב התקשורת שהיא מנהלת, את האחיות סוניה ואסתר, את מרגלית היפה וחיימקה וידאבסקי ניצול השואה, ואחרים. ובעיקר, וכאן ממש השתאיתי מרמת החשיפה האישית – את נעמי. הסיפור מגביר קצב. נוצרת תעלומה שתורמת מתח לסיפור. נעמי, שמצטיירת בתחילה כאישיות סגורה ומרוחקת ששומרת על רגשותיה מאחורי סוגר ובריח, פותחת לאט לאט צוהר אל פנימיותה, צוהר שמתרחב והתמונה הגדולה מתבהרת. אני רציתי לחבק.
המלצה מ"מועדון קריאה לאוהבי ספרים"
https://taliasbooks.blogspot.com/2021/02/7.html