הסוף

אלימות קשה מנשוא, הרס וחורבן של ערים שלמות והרג של מיליונים ציינו את חודשיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה באירופה. סופו של הרייך השלישי וקִצהּ של האימפריה הנאצית נראו יותר ויותר כאותות מבשרים לסופה של התרבות האירופית עצמה.

סר איאן קרשו, הביוגרף המהולל של אדולף היטלר, מתאר בספרו החדש ורצוף הגילויים המסעירים את תולדות הרייך השלישי – מהניסיון להתנקש בחייו של היטלר ביולי 1944 עד כניעת הנאצים במאי 1945.

מדוע הוסיפו הגרמנים להילחם בשעה שכל הסימנים העידו על תבוסתם וחורבנם שאינם נמנעים? בכל מלחמה גדולה, פוסק איאן קרשו, מגיע שלב שהצד הנדון לתבוסה מכיר בחורבנו הקרב ומבקש מן האויב המנצח תנאים של כניעה, שימנעו את ההרס המיותר או למצער יצילו את עורם של המנהיגים המובסים. היטלר, גבלס, גרינג, הימלר וראשי השלטון האחרים בחרו להטביע את ארצם בנהרות של דם וחורבן.

בחודשי "הסוף" הנהיגו ראשי הרייך השלישי מדיניות של טרור ואימה, שעד אז היו מנת חלקם של עמי אירופה הכבושים בלבד. הגרמנים נדרשו לעצור בגופם, עד הסוף המר, את הכוחות השועטים של בעלות הברית. קולות של מחאה והתנגדות דוכאו בלא רחם, והאומה כולה גויסה, מוּנעת מכוח האמונה שתבוסת הרייך השלישי משמעה סופה של גרמניה.

הסוף הוא ספר מקורי ומרתק, המאיר באור חדש תקופה כואבת בתולדות אירופה. איאן קרשו מעמיד לבחינה מחודשת סוגיות מרכזיות בקורות מלחמת העולם השנייה, בטבעו של הרייך השלישי ובאופני התנהגותם של אנשים מן השורה בתנאים קיצוניים.