היי,יולי

יולי, בגיל הסוער הזה, של שתים עשרה וחצי, וכל מה שקורה לה בקיץ אחד מטורף במיוחד, שבו כאילו כלום לא קורה ויחד עם זאת קורה הכל!

"התבוננתי בשירה, שהשתקפה במראה, והעדפתי שלא להסתכל על עצמי. חולצת הטריקו האדומה שלה היתה מתוחה עליה עד קצה גבול היכולת, במטרה להפגין לעיני את ההוכחה הבולטת: החזה של שירה גדל!

'מה את מסתכלת עלי?!' רטנה בעלת שני הנבטים המחודדים שהנצו כה מוקדם. 'תראי את עצמך! את צריכה לפחות מספר אחד!'

בפה יבש פזלתי לעבר דמותי, מבקשת בכל כוחי לראות ולהאמין אלא שהחולצה שלי, מתוחה ככל שתהיה, לא הבליטה מאומה. כלום…"