היום השביעי של החיים

אפשר להנות מהספר הזה בלי שום הכנה מוקדמת. הוא שנון ומצחיק וכתוב (ומתורגם) באופן קולח ואמין עד שאפשר לשמוע את הדמויות מפטפטות בצרפתית מתוך הדף. האמינו לי – אני יודעת דבר או שניים על פטפוטים בצרפתית והם נשמעים בדיוק כך- מפולפלים, מקניטים, מתפעלים, מתחכמים ומאוהבים בעצמם (לא הצרפתים, הפטפוטים).
ואפשר שתתעורר בקורא אי נחת פילוסופית מסויימת מהאופן שבו הסיפור עוקף כל שמץ של התפתחות עלילתית וגם כשכבר כמעט כן אז בסוף לא. ואפילו הגיבורים הם לא, לא ממש ולא כמעט גיבורים קלאסיים וזה די אנדרסטייטמנט. הם חיים בצרפת לפני ובמשך מלחמת העולם השנייה אבל לא קורה להם כלום ולא משום שהם ניצלים באופן הרואי אלא פשוט כי לא קורה להם שום דבר שמזעזע את אמות הסיפים, לפחות לא את אמות הסיפים שלהם.
בדיעבד, נראה כאילו הפטפוט הצרפתי הוא הגיבור האמתי של הסיפור.