האשה הגדולה מן החלומות

שורת דמויות הנארגות זו בחייה של זו, ולכל אחת מהן סיפור משלה, עוברות לאורך 'האשה הגדולה מן החלומות'. בכל העלילות המקבילות – אנשים בודדים בתהליך של התפוררות; וכל דמות כמו ממשיכה את עולמה של האחרת, ומלבד היותה קיימת לעצמה היא גם הופכת להזיית אֵימה של דמות אחרת, הזיה שסופה להתגשם.
  
העלילה הקיצונית, שבמרכזה הזיות טירוף ורצח, והמחנק הסגור, מוגשים כאן בדרכו המאופקת והמזוקקת של יהושע קנז, מן הכותבים היותר מיוחדים בפרוזה העברית. ודווקא הריאליזם המופלג של הספר מעמיד אותו על גבול המסויט הלא-ריאליסטי.
   
זהו ספר שבו האלימות כלפי הזולת היא אלימות עצמית – ניסיון לחסל דחפים מאיימים שבנפש. תחושותיהן של הדמויות מתגשמות במעשים מקבילים של דמויות אחרות, ומן ההוויה הדחוסה הזאת אין לצאת אלא במוות או בשיגעון.
  
ב-1972 נפתחה החוברת הראשונה של 'סימן קריאה' ב"פרפר-המשי שבחלום" – רצף של קטעים המספרים על ה"הונגרי הארוך" שבספר זה. 'סימן קריאה' קידם אז גל חדש בפרוזה העברית. קנז, חנוך לוין, יעקב שבתאי, היו הסופרים "המבטיחים". דרכו "הצדדית" של קנז הפכה מאז לאחת מן הדרכים הראשיות, וקנז נעשה אחד הסופרים האהובים והמוערכים ביותר בספרות העברית. 

 

המהדורה הראשונה של הספר הופיעה ב-1973 בהוצאת דביר. ב-1986 הספר ראה אור מחדש, במהדורה מתוקנת על-ידי המחבר, בספרי סימן קריאה והוצאת הקיבוץ המאוחד. בשנת 2000 הודפסה מהדורה מתוקנת זו במסגרת סדרת הספריה החדשה.