דוקלה היא עיירה משונה. דבר לא קורה בה. בוודאי לא דבר חשוב. בשולי הכביש עומדים כמה בתים מתפוררים וביניהם פרושים שדות מפולשי רוחות. "לאן נוסעים מדוקלה?" שואל אנדז'י סטאשיוּק. התשובה ברורה לו: אל דוקלה אפשר רק לחזור. ואכן, אנדז'י סטאשיוּק...
דוקלה היא עיירה משונה. דבר לא קורה בה. בוודאי לא דבר חשוב. בשולי הכביש עומדים כמה בתים מתפוררים וביניהם פרושים שדות מפולשי רוחות. "לאן נוסעים מדוקלה?" שואל אנדז'י סטאשיוּק. התשובה ברורה לו: אל דוקלה אפשר רק לחזור. ואכן, אנדז'י סטאשיוּק בוחר לחזור לדוקלה, עיירת ילדותו, פעם אחר פעם. עבורו היא מקור להשראה, לחשיבה ולהרהור על טיבם של הזמן, האור, הזיכרון והתנועה.
"לא תהיה עלילה עם התחלה מבטיחה וסוף מעורר תקווה," סטאשיוּק מצהיר בתחילת ספרו, "עלילה היא מחילת עוונות, האימא של הטיפשים. באור יום היא נעלמת. חושך או עיוורון מעניקים משמעות לדברים. המחשבה, החייבת לחפש את דרכה בחשכה, היא אור לעצמה."
- שם: דוקלה
- מחבר: אנדזי סטאשיוק
- תחום: סיפורת
- מקט: NRB-006800
