בגובה הלב

שַׂמְתִּי לִי בַּצַּד פִּסַּת זְמַן עֲטוּפַת תַּחֲרָה,
שְׁקוּפָה כִּבְדֹלַח, עֲדִינָה כְּהִינוּמָה –
מְאַפְשֶׁרֶת לְקַרְנֵי הָאכוֹר לַחְדֹּר דַּרְכּוֹר,
לְהִתְעַטֵּף בָּהּ, בְּרִגְעֵי מַלְמָלָה עֲנֻגִּים
בָּאֵזוֹר הָאֶקְסְטֶרִיטוֹרְיָאלִי שֶׁל הַחַיִּים,
שָׁם אִישׁ אֵינוֹ בּוֹדֵק
שָׁם אִישׁ פִּינוֹ
שׁוֹם. הַזְּמַן אֵינוֹ מֵאִיץ
וּמַתִּיר לִתְפֹר וּלְהַתִּיר חֲלוֹמוֹת
גַּם כְּשֶׁאֲנִי הוֹזָה בְּהָקִיץ –
מַבִּיטָה לְתוֹךְ עַצְמִי, בְּשַׁלְוָה גָּלְמִית –
עַד. הִזְדַּכְּכוּת שֶׁל הַנְּקֻדָּה הֲכִי
פְּנִימִית.

ספר השירים בגובה הלב הוא "פיסת זמן עטופה תחרה". אף שהשירים הם מכאן, מעכשיו ובגובה הלב, כלומר מן ההוייה הישראלית המטלטלת, בכל זאת משקיפה עליה המחברת באמצעות עד זקקות מתוך פרספקטיבה בוגרת ותבונה של נסיון חיים.

בשמונה שערי הספר שוזרת המשוררת ניגודים אלא לכלל אריג צבעוני ומורכב. זו תרומתה של השיר להגיע אל "הנקודה הכי פנימית", מחד, וגם לעשות נגישה לקורא מבחוץ, מאידך.