רוב המאמרים והרשימות שנקבצו בספר הזה הם "על פי" או "בעקבות" מאמרים, ראיונות, הרצאות ושיחות-ראדי מראשית שנות-השישים ועד קרוב לסוף שנות השבעים. מכאן חזרות בלתי-נמנעות ומכאן גם ההבדלים שבין מאמר למאמר: הבדלים של נימה, ניגון וסגנון. בלי קושי מיוחד אפשר למצוא בקובץ קווי-מחשבה שאינם שלמים או שאינם עיקביים. ואולי גם סתירות.
די בקריאת שתיים שלוש פסקאות כדי להבחין בכך שהספר לא נכתב בידי הוגה-דעות בעל משנה שיטתית, אלא בידי אדם המתרגש בקלות ונוטה להגיב תגובה נרגשת על עיניינים שונים: אחד מאלה הקחדתניים שאם אינם סותרים את דברי עצמם הם חוזרים על דברי עצמם וכשאינם חוזרים ואינם סותרים – הם מסתבכים בהגיונם ונוגעים נגיעה לא-עיונית בדברים הצריכים אולי נגיעה עיונית מובהקת.
ובעצם, אולי רוב הדברים הבאים ספר הזה הם תחליפים לסיפורים שלא עלה בידי לכתוב אותם – "סיפורים שלא התגשמו."
- שם: באור התכלת העזה
- מחבר: עמוס עוז
- תחום: סיפורת
- תת תחום: ספרות מקור
- מקט: NRB-004854
