איך יודעים שבא אביב

דּוֹרוֹת שֶׁל יְלָדִים לָמְדוּ לְהַכִּיר אֶת סִימָנֵי הָאָבִיב לְפִי הַמִּלִּים וְהַלַּחַן שֶׁל דַּתְיָה בֶּן דּוֹר. הֵם הִסְתַּכְּלוּ סָבִיב סָבִיב, וְרָאוּ: אֵין בֹּץ בַּשְּׁבִילִים, נֶעֶלְמוּ הַמְּעִילִים, הֲמוֹן יָדַיִם חָרוּצוֹת, סַלִּים עִם יַיִן וּמַצּּוֹת – וְאָז יָדְעוּ שֶׁבָּא אָבִיב!

כָּעֵת הַשִּׁיר הַמּוּשָׁר בְּפִי כֹּל מֻגָּשׁ בְּסֵפֶר זֶה בְּלִוּוּי תָּוִים וְאִיּוּרִים מַרְנִינִים.

דַּתְיָה בֶּן דּוֹר הִיא סוֹפֶרֶת, תַּסְרִיטָאִית, מַחֲזָאִית, מְשׁוֹרֶרֶת, מַלְחִינָה וְיוֹצֶרֶת מוּלְטִימֶדְיָה. מִיצִירוֹתֶיהָ: ׳דִּגְדּוּגִים׳, ׳סֵפֶר הַשְּׁטוּזִים שֶׁל דַּתְיָה׳, ׳אוֹתִיּוֹת מַצְחִיקוֹת׳, ׳גְּבֶרֶת קֶרֶשׁ וּמַר מַעֲרוֹךְ׳, ׳סַבְתָּא מִינָה מִבִּנְיָמִינָה׳ וְעוֹד.