יהא שמי גנטנביין מאת מקס פְרִיש (1911 – 1991). זהו ספרו
הידוע ביותר של פריש אחרי הומו פאבר וניתן לתארו כהזוי
לחלוטין. הוא עוסק בחייהם של מספר דמויות הסובבים סביב לילי
שחקנית מפורסמת. גנטנביין הוא אדם מעניין שמשים את עצמו
עיוור ורוב הספר מבוסס על דמותו ועל מאמציו לשמור על חזותו
כעיוור. החזות השנייה של הגיבור היא דמות בשם אדרנלין הוא
מתואר כתאומו של גנטנביין ומספר לנו אנקדוטות שונות והזויות
מהחיים. הספר מלא במטאפורות שנושאיהן קנאה שנאה אהבה ועוד
רובם מומצאים ודמיוניים. הספר קופץ מנושא לנושא ללא הפסקה
אבל שומר על עניין לכל אורכו. פריש היה סופר ומחזאי שווייצרי
מהבולטים שבכותבי גרמנית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
יצירתו הייתה מגוונת מאוד ובשנת 1965 הוא זכה בפרס ירושלים
לחירות האדם. הספר יצא לאור ב-1969. הוא תורגם לעברית על ידי
בצלאל וכסלר בשנת 1990 בהוצאת זמורה ביתן מודן. (כתב: כרמל
ברטוך; ערך: שי).
- שם: יהא שמי גנטנביין
- מחבר: מקס פריש
- תחום: עיון
- תת תחום: סוציולוגיה ואנתרופולוגיה
- מקט: ORB-19279
משתמש אנונימי (לא מזוהה) (בעלים מאומתים) –
פריש כתב ספר מדהים בעל רעיונות מבריקים. הוא מתאר את דמויותיו ככאלה שאפשר "למדוד כמו בגדים". הכתיבה מסקרנת ומתוחכמת. הספר סוחף ומרתק, בעיקר כששוקעים אל תוך ההזיות של הדמות הראשית. למרות המעברים החדים שלו, הספר קריא ומהפנט. כתיבתו של פריש ענפה, מתוחכמת, מחדשת ומסקנת שלא כמותה. הוא לא דומה לאף ספר אחר שקראתם. מומלץ ביותר ותהנו.