רפול סיפור של חייל

רפול: סיפורו של חייל מאת רפאל איתן יצא לאור עי הוצאת מעריב
– הד ארצי בשנת 1985 מכיל 334 עמודים. הספר רפול: סיפורו של
חייל (הוצאת ספרית מעריב 1985) הוא אוטוביוגרפיה שכתב ראל
(מיל.) רפאל (רפול) איתן מהנועזים שבמפקדי צהל. מדובר בספר
מרתק הנכתב מזווית הראייה של העוסק במלאכה הלוחם והמפקד בשטח
כמו גם המפקד הבכיר של האוגדה הפיקוד והצבא כולו. היכן שהיו
פני המלחמה החזקה שם היה רפול. בין שמדובר בפלמח בצנחנים או
בבלימת השריון הסורי ברמת הגולן. כמפקד אוגדה 36 ב־1973 פיקד
על קרבות הבלימה הקשים מול הסורים. כשביקשו הכוחות אישור
לסגת אמר להם : חברה עוד חמש דקות עוד עשר דקות נחזיק מעמד
הסורים יישברו (עמ׳ 134). הם החזיקו והסורים נשברו. את ראשית
שירותו עשה רפול בפלמח ולחם במלחמת העצמאות. כקצין מילואים
עבר ב־1952 קורס צניחה. זה היה קורס קשה עם הרבה מאמץ גופני
וכל מיני טרטורים. היום העיתונות היתה קופצת לשמים. אז הבינו
הכל באופן שונה (עמ׳ 52). בסיום הקורס מונה למפקד פלוגה
בגדוד הצנחנים 890 עליו פיקד אריק שרון. בפעולת כונתילה
ב־1955 כתב נעו הצנחנים במסע מאומץ לעבר היעד – פלוגתו של
מאיר הר־ציון ופלוגתי. פלוגה שלישית הציבה חסימות על ציר
הפטרולים המצרי. היה ליל ירח. בנקודת ההערכות מאיר ואני
שינינו את כיוון ההתקפה. גילינו אוהלי בדואים וחששנו שנתגלה
בטרם עת (עמ׳ 55). ביצענו איגוף ימני במקום איגוף שמאלי
כמתוכנן ותקפנו מכיוון מערב למזרח. השתלטנו במהירות על שני
המבנים המרכזיים של משטרת כונתילה שניצבו על תל־כונתילה
הגבוה. ההפתעה היתה שלמה והמהירות לא הותירה לכוח המצרי זמן
להתארגנות (עמ׳ 55) סיפר. במהלך הפעולה הוביל חולייה קטנה.
שני לוחמים ואני. הסתערנו על עמדה של מכונת־ירייה כבדה
וחיסלנו אותה (עמ׳ 56). על גבורתו בפעולה עוטר בעיטור העוז.
מבחינה פיסית היתה זו אחת הפעולות הקשות שנתנסיתי מעודי.
היתה זו דוגמה חשובה ליכולת לפעול מהר בתנאים קשים
ויוצאי־דופן ולבצע את הפעולה בשלמות. בשבילנו זו היתה המחשה
לרוח ששררה אז בצנחנים: מבצעים הכול תמיד בכל תנאי וללא סייג
בדבקות במטרה (עמ׳ 56). הפעולות של אז פיתחו תורות ואמצעי
לחימה. האמצעים השתכללו מאז. התורות והלקחים היו היסודות
לתורת הלחימה של הצבא (עמ׳ 56) קבע. במבצע קדש פיקד על גדוד
890 שצנח במתלה. נהיה לבדנו ואין יודע כמה זמן (עמ׳ 64).
היתה זו פעולה בעומק ובנתק. הפעם אנחנו צונחים רחוק. אין
לדעת מתי נוכל לקבל השלמה בציוד ובתחמושת. היתה איזו נטייה
טבעית לארוז הרבה להיות מצוידים כראוי לזמן ממושך ככל האפשר
(עמ׳ 64). אחד החלקים המרתקים בספר נגע למבצע אופרה הוא מבצע
הפצצת הכור הגרעיני העיראקי. אחרי התלבטויות לא־ממושכות
הגעתי למסקנה כי יש להשמיד את הכור רק בתקיפה אווירית (עמ׳
188). מרגש במיוחד הינו הקטע בו לאחר המראת המטוסים בחר רפול
לבקר בחדר בו גר בנו יורם זל אשר שירת בבסיס כטייס קרב ונהרג
בתאונת טיס. רפול כדרכו חסכן במילים ותיאור הנעשה בבור
הפיקוד בעת המבצע מסתכם במשפט: חזרנו למוצב הפיקוד. המטוסים
המריאו. שתקנו. משם טלפנתי לראש הממשלה: הכור נהרס. כולם
חוזרים בשלום. הוא בירך אותי בהתרגשות גדולה (עמ׳ 188).