העונה הצהובה

ספר השירים הזה הוא למעשה לקט מתקופות שונות ומאורעות שטבעו בי חותמם.

בשנות נעורי כתבתי וחרזתי במחברת כפי שנהגו ילדות ונערות מתבגרות רבות בזמני, ממש תופעה נפוצה באותם זמנים רחוקים, באין טלפון זמין לפטפוט עם חברות ואת מרגישה שהרגשות ממלאים אותך לאין הכיל. החריזה הייתה קלה לי והעברית מדויקת כפי שדיברו אלינו הילדים בחברה הקיבוצית. נוף ההר הצומח והחי שהיו הרקע לשנות צמיחתי צבעו את עולמי המשתנה ועיצבו את אישיותי. נערת חלומות רומנטית. שִירות התנ"כ היו לחם חוק לנו הילדים ואני שיננתי בעל פה את שיריהם של משוררי התקופה, מביאליק טשרניחובסקי ורחל ועד שגיליתי את אלתרמן ונשביתי. מאז השירים התנגנו בי בעיקר בחרוזים, לא יכולתי אחרת וזו הסיבה שמרביתם מחורזים. זו גם אחת הסיבות שלא פרסמתי אותם מחוץ לחוג מקורבי, הכתיבה שלי היא בסגנון ארכאי בעיקרו. נסיבות חיי ובעיקר אובדן מחברות השירים בתקופת השרות הצבאי הביאוני לחדול מכתיבת שירים במשך כחמישים שנים. המשכתי לחרוז לבקשות אקראיות ואירועים שונים משפחתיים וחברתיים. אני עדיין נענית לבקשות כי החריזה גורמת לי הנאה.

לפני כעשר שנים נפרץ הסכר, פתאום שבתי והעזתי להעלות שירים על הכתב. החוג לכתיבה יוצרת של הספרייה העירונית נתן לי את הדחיפה האחרונה להעז וגם לפרסם בדפוס. כך קרה שכללתי בספר זה שירים בודדים ששרדו מימים רחוקים וגם חרוזים מוזמנים לאירועים שונים. גיליתי את שירת ההייקו היפנית ואימצתי סגנון זה לכותרות הפרקים. הקורא בשירַי יכירֵני.

מִלִּים

מַעְגָּלִים מַעְגָּלִים

סוֹבְבוֹת הַמִּלִּים

צַדְתִּי מִלִּים בְּמוֹסְרוֹת הַמִּשְׁפָּט

לְמִי אִכְפַּת.

הַיּוֹם לֹא כּוֹתְבִים פּוֹאֶמוֹת –

פּוֹאֶמוֹת הֵן לְשׁוֹן הַדּוֹרוֹת שֶׁעָבְרוּ;

שִׁירִים נִכְתָּבִים בְּלִי חָרוּז

כִּי חָרוּז זֶה פִּזְמוֹן, לֹא חֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ.

אֵיךְ פָּרְחוּ הַשּׁוּרוֹת וְעָלוּ עַל הַכְּתָב

לֹא נֶחְשָׁב.

מְשׁוֹרֵר אָמַר אֶת דְּבָרוֹ.

על אודות הספר:

קראתי בעיון רב את השירים. כשראיתי את הספר הוקסמתי מצורתו החיצונית, העטיפה והאיורים היחודיים. עם קריאת השירים, הוקסמתי תרתי משמע, היינו, גם מן השירים הכתובים היטב, נוגעים ללב ומרגשים. אהבתי מאד את הרגישות שלך לאדם ולנוף, את אמנות הכתיבה המתכתבת עם יצירות של יוצרים דגולים, ובניגוד למה שאמרה לך אחת הקוראות, אני סבורה שיש קסם מיוחד לא רק בשירים החדשים, אלא גם באלה שנכתבו בעבר. חלק מהם ממש מבקש הלחנה.

אני מקווה שספר זה הוא סנונית ראשונה, ומאחלת לך המשך כתיבה פורייה ולקוראיך הנאה והמשך היקסמות מיצירותיך.

באהבה,

חיה

פרופ' חיה בר-יצחק, ראש החוג לתקשורת

המכללה האקדמית עמק יזרעאל.

פרופ' (אמריטה) החוג לספרות עברית והשוואתית,

אוניברסיטת חיפה.