צריחת האנפה

"טָאקֶאוֹ מאוד דומה לשִיגֶרוּ: הוא אדם גדול ומנהיג גדול."

"אבל…"

"אבל לכל אדם יש חסרונות," אמרה שִיזוּקָה. "אביך מנסה לשלוט בחסרונותיו, אבל טבעו חצוי, ולא כן היה שִיגֶרוּ."

שִיגֶקוֹ הצטמררה על אף האוויר החמים. "אל תמשיכי! אני מצטערת ששאלתי אותך."

"מה קרה? תחושה מבשרת רעות?"

"יש לי תחושות כאלה כל הזמן," ענתה שִיגֶקוֹ בשקט. "אני יודעת שאנשים מבקשים את מותו של אבי." היא אותתה לכיוון התאומות, שהמתינו עכשיו בשער המקדש. "המשפחה שלנו חצויה באותו האופן: אנחנו בנות דמותו. מה יקרה לאחיותי בעתיד? מה יהיה מקומן בעולם?"

לורד אוֹטוֹרִי טָאקֶאוֹ ואשתו קָאֶדֶה מושלים כבר יותר משש-עשרה שנה. ארצם – "שלוש הארצות" – עשירה, שלֵווה ובוטחת. ציפורי ההוֹאוֹ הקדושות מקננות בטֶרָאיָאמָה, והיצור המיתולוגי קִירִין מופיע לחופי הממלכה. השמים מעתירים חסד על הארץ המבורכת.

אבל הצלחתם מושכת את תשומת הלב של הקיסר הרחוק והגנרל שלו, לורד המלחמה סָאגָה הִידֶקִי, שחומד את עושרה של "שלוש הארצות", ובמיוחד את יורשתו של טָאקֶאוֹ, בתו הבכורה שִיגֶקוֹ, שהיא עכשיו בגיל נישואין.

אירועים אכזריים מן העבר לא נקברו ונשכחו. משפחת קִיקוּטָה המורדת מבקשת לנקום בטָאקֶאוֹ על רצח מנהיגם; יש להם בן ברית להוט בדמות אָרָאִי זֶנְקוֹ, גיסו של טָאקֶאוֹ, שלא שכח את מותו המחפיר של אביו. אף אחד לא נמלט לנצח.

לטָאקֶאוֹ דאגות רבות נוספות, ומעל כולן בנותיו הצעירות, התאומות מָאיָה ומִיקִי, שתכונותיהן המשונות מובילות אותן אל עולם הצללים והרוחות.

כל מה שהוא וקָאֶדֶה עמלו להשיג מוטל על כף המאזניים.