חוט הזהבה

חוט הזהבה מאת שירה גפן מַיָה קָפְצָה מִכִּסֵּא
הַנַּדְנֵדָה יָצְאָה מֵהַבַּיִת וְהִתְחִילָה לָרוּץ
מִבְּלִי לְהַרְגִּישׁ בַּסְּלִיל שֶׁנִּשְׁאַר בְּיָדָהּ
לָרוּץ מַהֵר שֶׁלֹּא אֲאַחֵר חָשְׁבָה לְעַצְמָהּ מַיָה אֶת
אוֹתָהּ מַחְשָׁבָה שֶׁהִסְתִּירָה כָּל נוֹף דַּרְכּוֹ
חָלְפָה. וּכְשֶׁנְּשִׁימוֹתֶיהָ הָפְכוּ קְצָרוֹת
וְרַגְלֶיהָ הִרְגִּישׁוּ כְּמוֹ מִשְׁקוֹלוֹת מַיָה
נֶעֶצְרָה. הִיא הֵבִינָה שֶׁהִיא רְחוֹקָה מֵהַגַּן
מֵהַבַּיִת שֶׁל סָבְתָא מֵהַבַּיִת שֶׁלָּהּ. בְּחוּט
עָדִין טוֹוָה שִׁירָה גֶּפֶן בְּהַשְׁרָאַת סָבָתָהּ
זֶהָבָה רִקְמָה סִפּוּרִית דַּקָּה עֲשׂוּיָה שְׁתִי
וָעֵרֶב שֶׁל מְצִיאוּת וַחֲלוֹם קִרְבָה וּפְרֵדָה יְצִירָה
וְזִכָּרוֹן. מִסְּפָרֶיהָ לִילָדִים: עַל עָלֶה וְעַל
אַלּוֹנָה לַיְלָה טוֹב מִפְלֶצֶת אֲגַם הַדְּמָעוֹת. אֶת
אַהֲבָתָהּ לְסִפּוּרִים מְקֻפָּלִים בְּתוֹךְ דַּפִּים
וּכְרִיכָה יָרְשָׁה מַאיָה שְׁלֶייפֶר מִסַּבָּא שֶׁלָּהּ
שֶׁהָיָה אַסְפַן סְפָרִים. הִיא לָמְדָה בִּבְצַלְאֵל
וְאִיְּרָה בֵּין הַשְּׁאָר אֶת סִפְרֵי הַיְּלָדִים
פִּתְאוֹם נָשְׁבָה הָרוּחַ וְלֹא קַל לִהְיוֹת
גִּבּוֹר-עָל.