הכפר האבוד

רומן שברקע שלו היסטוריה על כפר דורסט, הממוקם בדרום מערב אנגליה על גדות תעלת למנש.

מסתבר שלכפר היה יעד חשוב לצי המלכותי במלחמת העולם הראשונה והשנייה, בגלל מיקומו על גדות תעלת למנש. הכפר שימש את בסיסי הצי הגדולים. ספינות בריטיות ואמריקניות עגנו בנמל לפני הפלישה לנורמנדי, והכפר שימש כבסיס אימונים עבור הצי המלכותי וכוחות נאט"ו. כיום הכפר הוא אתר תיירותי.

רוב תושבי הכפר באותה עת התבססו על חקלאות ורק לקראת סוף המאה הקודמת, הם השתחררו ועברו לתעשייה יצרנית ותיירות.
הסיפור מסופר לקורא בשני מעגלי זמן:
1943 – עבר: מלחמת העולם השנייה והדמויות המובילות: ורוניקה, ברטי (אלברט) ופרדי – אחריו של ברטי.
2018 – הווה: הדמויות המובילות: מליסה, ליאם וגאי קמרון.

ב-1943 סר אלברט מודיע לאנשי הכפר…
עמוד 8: "היום הוא יום היסטורי," פתח. "היום אנו, אנשי טיינהאם, מקריבים את הכפר שלנו למען טובת האומה. למען המלחמה. אנחנו עוזבים, לא לנצח, אלא רק עד שננצח במלחמה. אנו עוזבים יחד, מאוחדים בפרידתנו, מאוחדים בעקירתנו. את המלחמה הזאת ננצח רק על ידי מעשים טובים שייעשו על ידי אנשים טובים. לא רק אתם מקריבים את בתיכם ואת חייכם. כל בעל משק, כל חנווני, כל גבר, אישה וילד, וגם אנחנו אחוזת טיינהאם – כולנו בסירה אחת. ולאחר הניצחון במלחמה, נשוב הנה יחדיו.".

ב-2018 אנחנו מוצאים את מליסה וליאם בחופשת קיץ בדורסט-מקום סמוך לכפר דורסט.

ליאם לא בילה עם מליסה בחופשה, והעדיף לגלוש בגלים וגם למקומות אחרים…

באחד מימי החופשה מליסה יצאה לטייל עצמאית. קונה לעצמה מגזין ומגלה שכפר טיינהאם נפתח למבקרים. ספונטאנית היא מחליטה לבקר במקום. לרוע מזלה או למזלה, מליסה מתעלפת מחוסר נוזלים, ומי בא לעזרתה? היסטוריון וכתב טלוויזיה ידוע שם: גאי קמרון. המפגש בינם הופך לגורלי, וכשהמבטים נפגשים גם הרגשות נחשפים וסודות מתגלים.

אחת התמונות שהטרידה מאוד את מליסה במהלך ביקורה בכפר, היה מבטה הקפוא ואופן אחיזת ידה על ידי בן זוגה. התמונה הזו הטרידה את מנוחתה ומהווה טריגר לחקור למה ורוניקה נראתה מפוחדת בתמונה? מה היא מסתירה? מה מסתתר מאחורי המבט המפוחד הזה? השאלות הללו מהוות את אבני היסוד של הרומן "הכפר האבוד".

האם מליסה וגאי יצליחו לפענח את ארשת פניה של ורוניקה

הרומן כתוב לסירוגין בין עבר להווה ומגוללים את מערכות היחסים בין ורוניקה, ברטי ופרדי, ומאידך גיסא כיצד יחסיהם של מליסה וגאי גולשים למחוזות נעלמים ומרתיעים לחוד וביחד.

ברומן הזה הדפים עוברים מצד לצד. הוא סוחף, מרתק, דמויות הרקע בנויות היטב ומעצימות את הדמויות הראשיות. אני לא מופתעת מכך שהספר זכה להצלחה והיה לרב מכר בבריטניה, ואולי בעתיד יוכל להפוך לתסריט או סדרה מצולמת.

החלק ההיסטורי מהווה רקע, אך לב ליבו של הסיפור הן הנשים בשתי תקופות שונות. האחת נשארת בתא הזוגי למרות… השנייה קמה ועוזבת. יחי ההבדל הקטן בין שתי התקופות, ובמיוחד במערכות היחסים בין גברים לנשים ומה הפמיניזם תרם לשינוי.

הסיפור מכיל כמה פיתולים מפתיעים שמוסיפים תבלינים מצוינים לסיפור הליבה. המעבר בין ההווה לעבר חלקים ערוכים היטב ומשלימים אחד את השני.

מעניין לקרוא בסוף הספר את הערותיה של הסופרת על הכפר, וכיצד קיבלו 225 תושבי הכפר התראה של חודש ימים, לארוז את חפציהם האישיים ולעזוב את הכפר לטובת הצי המלכותי .

בשורה התחתונה: ספר ביכורים המוגש כעוגה המורכבת משתי שכבות: בסיס היסטורי בציפוי רומן שובה לב מרגש בליווי פיצפוצים שחושפים את מה שאנחנו לא רוצים שידעו.

קריאה נעימה.

לי יניני

תכלת, פרוזה תרגום, תרגום: מונה גודאר, 350 עמודים מודפסים, 2020