משפחה הורגת

יום שני 18.5.09 כחודש לפני שמאיר דנילוביץ קם לפנות בוקר
ירה בכל בני משפחתו והתאבד התגרשתי מבעלי. קוראים לי הדס
לוינגר ואני בת שלושים ושלוש וחוקרת במשטרת ישראל. למרות שאם
שואלים את אמא שלי אז ההגדרה היותר נכונה שהיא הייתה נוקטת
בה הייתה עורכת-דין מצליחה שהחליטה לזרוק את הקריירה שלה
לזבל ולהיות שוטרת. בבוקר רענן של חודש מאי 2009 נמצאים מתים
בדירתם שבגבעת שמואל מאיר דנילוביץ חני ושלושת ילדיהם. הרצח
מתרחש בלב ליבה של שכונה שקטה שרובה ככולה מאוכלסת במשפחות
המגזר הדתי-לאומי. על חקירת האירוע מופקדת השוטרת הדס לוינגר
דתלשית בעלת אישיות ססגונית ומקורית ותפיסת עולם שונה מאד
מהערכים שעל ברכיהם גדלה שבאופן מקרי הכירה בעבר את חני
דנילוביץ. אט-אט חושפת הדס באמצעות שיחות עם קרובים וחברים
את הדינמיקה המשפחתית והחיים הלוחצים והתחרותיים בקהילה
הדתית-הלאומית בגבעת שמואל עד שמגיעה לפתרונה המטלטל של
התעלומה. משפחה הורגת הוא ספרה השני של מיכל הרטשטיין. זהו
ספר קולח שזור הומור דק שנון ואינטליגנטי מסוג ספרי המתח
שקשה להוריד מהם את העיניים אבל קורצו מחומר אחר כזה הנוגע
לכולנו הישראלים. עלילת הספר פורשת מנעד דמויות מפתיע שהוא
בעצם מארג הישראליות כולה. היכולת של הרטשטיין לרקום אותם
לרקמה אנושית אחת חיה מותחת מצחיקה ועצובה היא סוד כוחו של
הספר. לא בכדי פותח ספר זה את סדרת בראשית מבית היוצר של
הוצאת רימונים והוצאת עמדה סדרה שלנגד עיניה ניצבת הישראליות
העכשווית אל מול הישראליות היהודית הנעוצה בשורשינו כאן.
מיכל הרטשטיין בת 38 דתלשית (דתייה לשעבר) רואת חשבון נשואה
ואם לילד בן 6.5 . ילידת רמת גן ומתגוררת בה עד היום. אני
בנאדם חריג היא אומרת על עצמה. נולדה בבית דתי אך אף פעם לא
הקפידה יותר מדי בענייני דת. לאט לאט איבדה אמונה והיום היא
מגדירה את עצמה אתאיסטית. בגיל 16 התחילה ללמוד קונג-פו – בת
יחידה בין עשרות בנים – והתמידה עד גיל 26 (שם גם הכירה את
בעלה). הייתה הנכדה היחידה לסבה וסבתה מצד אביה שהתגייסה
לצבא. עפה מקורס קצינים וחזרה אחרי שערערה. בסופו של דבר
הייתה קצינה מצטיינת. אחרי הצבא התחילה ללמוד ארכיטקטורה
בטכניון ועזבה אחרי 3 סמסטרים. למדה כלכלה וחשבונאות
באוניברסיטת תל אביב הייתה סטודנטית מצטיינת ובעלת מקצוע
מבוקשת. גם בספר יש נגיעה במקצוע שלה והוא דן בין היתר
בסוגיות של כלכלת משפחה וחוסר איזון תקציבי. מאז שהיא זוכרת
את עצמה יצרה בעיקר באומנות פלסטית. כשהייתה בצבא כתבה מספר
סיפורים שזכו לתגובות נלהבות בין החיילות. לאחר שבנה נולד
הייתה פנוייה יותר לחפש את עצמה והתמקדה בכתיבה שהפכה אחרי
ההורות לדבר המרכזי בחייה. היא התחילה לכתוב בלוג באתר תפוז
תחת זהות בדוייה. את ספרה הראשון פרסמה בהתחלה כבלוג בשם
לגעת באדום. בעקבות תגובות אוהדות החליטה ב-2011 להוציאו
בהוצאה פרטית תחת השם וידויה של עגונת היי טק (הספר נמצא
במאות ספריות ברחבי הארץ). מיד אחריו התחילה לכתוב את ספרה
השני משפחה הורגת. בכתיבתה היא מנסה להעביר מסר ומבקרת את
תרבות הפנאי ותרבות הצריכה בישראל.