שבעה סיפורי דיוקן

שבעה סיפורי דיוקן מאת משה רון יצא לאור עי הוצאת הקיבוץ
המאוחד בשנת 2001 מכיל 333 עמודים תירגום: רן הכהן נילי
מירסקי משה רון. בלזק גוגול הותורן א.א. פו תיאודור שטורם
הארדי הנרי גיימס. אנתולוגיה זו שערך משה רון מכנסת סיפורים
מן הקלאסיקה של הספרות המערבית במאה ה – 19 שכולם מספרים על
ציור (ובמקרה אחד על פיסול) של דיוקן אדם: אמן – אריסטוקרט
חסר מעצורים מחזר אחר נערה בורגנית יפה באמצעות ציור דיוקנה
(בסיפור של בלזק); מלווה – בריבית שהוא למעשה השטן מזמין את
ציור דיוקנו (גוגול); אמן מצייר מראש בתמונה זוגית את עתידם
של חתן וכלה (הותורן); פצוע אנוש קורא בספר על אמן שצייר את
דיוקן אשתו (א.א. פו); אב מצייר את דיוקן ילדו המת שטבע
באשמתו (תיאודור שטורם); פיסלו של הבעל יפה – התואר מגיע אל
בית האשה רק לאחר מותו (הארדי); צייר רודף – אמת מצייר את
דיוקן בעלה הבדאי של האשה שהוא אוהב (הנרי גיימס). עשיית צלם
ושיכפול דמות – החי הם מעשים שיש בהם יותר משמץ של סכנה כפי
שידוע היטב לכל מי שנתן דעתו על היחס של הדמיון המאגי
והמיתולוגי לשאלות הללו. על כן לא מפתיעה העובדה שבסיפורים
אלה שכתבו שבעה סופרים בני חמש אומות שונות – הקשר בין
הדיוקן לבין מי שמיוצג בו חורג מגבולות השכל הישר והנסיבות
של מעשה – הייצוג כוללות תמיד אלימות ממשית או סמלית הרס
ומוות. הנפגע הוא לרוב האדם המצויר לעתים קרובות אשה אך
הסכנה חוצה את גבולות המיגדר ועלולה לאיים גם על האמן או על
דמות אחרת המעורבת בפרשת עשייתו של הדיוקן. סוגיות אלו
ואחרות נידונות באחרית – הדבר המפורטת של העורך. הסיפורים
תורגמו בידי נילי מירסקי (גוגול) רן הכהן (שטורם) ומשה רון
(כל האחרים).