המעבר בים סוף

שנים רבות כבר עברו מזמן שהשתחררה ממחנה הריכוז: אז עוד היתה כמעט ילדה, עכשיו היא אשה צעירה, יש לה דירה, משרה, מאהב – ומעולם לא היתה בודדה כל – כך, מאוכזבת, נואשת כל – כך. גן העדן שחלמה עליו בימי הזוועה במחנה, עם חברתה המבוגרת ממנה מעט שלקחה אותה תחת חסותה – ולימדה אותה לשרוד – גן העדן הזה לא התממש אחרי השחרור. אבל היא מסרבת להרפות מן החלום, ומן הגיהנום ששם נרקם, ובכל מאודה נאחזת בהם ובאותה ידידה של אז, שבינתיים התנתקה כליל מבלהות העבר ומבת – חסותה ודבקה בחיים ובהנאותיהם, בבגדים יפים ובאהבתם של גברים. במרכזו של הספר הזה – האוצר בין דפיו הלא – רבים עמקות, דקויות ועוצמות שקשה לשערן – עומדת הפגישה המחודשת בין השתיים, פגישה ,המסתיימת בטרגדיה. זופיה רומאנוביצ'ובה נולדה ב – 1922 בראדום שבפולין, ובעודה נערה הצטרפה לתנועת